יום שלישי, 31 באוגוסט 2010

ועדת הרפרטואר הבינקיבוצית לסרטי ילדים ונוער

בכל החיפושים אחרי חיים האוזמן וההתרגשות שבאה בעקבות פיענוח התעלומה, קצת הזנחתי דברים חשובים אחרים. עד שיגיע חומר חדש שהזמנתי ברשת על האוזמן ועד שאערוך את הסרטים מהראיון עם חברו של האוזמן כאן בארץ (מרתק!) - החלטתי לפרסם משהו שאני עובדת עליו כבר מזמן ושתכננתי לפרסם בחופש הגדול. אז היום הוא היום האחרון לחופש ובדיוק הזמן המתאים. מתחילים...

סרטים הגיעו לקיבוץ שלי בדואר (או לפחות ביחד עם האוטו של הדואר). הם היו ארוזים בקופסא מקרטון קשיח, חום-אפור, שסימני הזמן ניכרים בו היטב. בד"כ הקופסא היתה קשורה ברצועת עור עם אבזם שבקצהו ידית נשיאה. בתוך הקופסא היו בד"כ שניים או שלושה גלגלים גדולים של סרט - שרק מאיר, המסריט (ואולי גם שמואל בתורו), ידע להרכיב ולטפל בהם. לקופסא היה מקום קבוע במדף שליד תאי הדואר שבכניסה לחדר-האוכל. גם אם לא היתה תלויה מודעה על הלוח אפשר היה לדעת מהכיתוב שעל הקופסא איזה סרט יוקרן. מתי הסרט יוקרן היתה כבר שאלה קצת יותר מסובכת. היו להקרנות ימים קבועים - מדי שבוע או שבועיים - אבל איכשהו אני זוכרת שלא הקפידו על זה במיוחד. פעם בשישי בערב, פעם בשבת, ופעם באמצע השבוע - תלוי בסרט, תלוי במקרין, ותלוי בזמן הפנוי בלוח התרבות. 

מתכוננים לסרט בחדר האוכל בגשר 1973
בכל חופש גדול היו מביאים לנו את הסרט "בן חור". עד היום לא ממש הבנתי מה הביא אנשים חושבים, ייקים-תרבותיים להביא שוב ושוב, במשך שנים (!), סרט כזה אלים, הוליוודי להחריד, וארוך בצורה חריגה. לכבוד כתיבת הרשימה הזאת החלטתי לברר סוף-סוף מה היה כ"כ מיוחד ב"בן חור". גיליתי שהפקתו היתה יקרה במיוחד - אפילו בקנה מידה של ימינו, ששיחקה בו שחקנית ישראלית (חיה הררית), שנחשב לסרט "חשוב", וכמובן שזכה באוסקר. עדיין - לא ארצה לראות אותו שוב... לנצח!



שלא כמו הצפייה בסרטים בקולנוע בקניון, צפייה בסרטים ביחד עם אנשים שמכירים (ולמעשה מכירים את כל מי שנמצא וצופה בסרט) היא חוויה מיוחדת מאוד. יש את אלה שמעירים הערות לכל אורך הסרט, יש את אלה שמעירים לאלה שמעירים, יש אחד שתפקידו להפיל כוס או מאפרה ברגעי המתח, ויש כאלה שמצחקקים (ובעיקר מצחקקות) ברגעים רומנטיים במיוחד... חווית הצפיה נמשכת גם לשיחות ביום המחרת וכל אחד הופך למבקר קולנוע בקיא ובעל דעה מנומקת היטב. ילדים נחשפים לביקורת סרטים ולצפיה מודרכת מגיל צעיר. אולי לא בסגנון אקדמי במיוחד - אבל אני חושבת שידעתי להבחין בסרטים גרועים במיוחד לפי מספר ההערות שנאמרו בקול רם בזמן ההקרנה... 


כשהקלדתי את רשימת הסרטים הארוכה שבסוף הרשימה הזאת, מתוך המסמכים של "ועדת הרפרטואר", גיליתי שאני מכירה הרבה מאוד סרטים יפים ומצחיקים שהייתי שמחה לראות שוב: את האחים מארקס (וגם את הפארודיה עליהם - "סרט אילם" של מל ברוקס), את שבע כלות לשבעה אחים (שעיצב את ההבנה הרומנטית ואת הלבוש המשובץ הנבחר בעיניי כנראה... והנה תזכורת מיוטיוב למי שרוצה לרקוד קצת), את סרטי המוסקיטרים ועוד כמה סרטי אפוס-ואגדות שהיו בני 30+ כשראיתי אותם. זה מה שנאגר במחסן הבינקיבוצי של סרטי הקולנוע. אני מניחה ש230 הסרטים האלה נצרבו בתודעתם התרבותית של רוב ילדי הקיבוצים כקולנוע האולטימטיבי. לפחות, מפאת גילם של הסרטים שנאגרו במחסן, היתה לנו השכלה קולנועית רחבה למדי...


בכל הקיבוצים ההתחלה היתה דומה. היה מקרין חיצוני שעבר מקיבוץ לקיבוץ עם מקרנה ומסך, וכשהגיע התאספו כולם על הדשא וצפו בסרט. יותר מאוחר רכש כל קיבוץ מקרן קולנוע. חלק מהקיבוצים התקינו מסך על אחד הדשאים או על קיר שנצבע בלבן ליד חדר האוכל. חלק התקינו מסך שיורד מתוך תקרת חדר האוכל. וחלק בנו אולם ממש. ישנם קיבוצים שעדיין רואים סרטים (כמעט) רק בקיץ על הדשא, וישנם קיבוצים שבנו אולם כ"כ גדול ומשוכלל עד שהפך עם השנים לאולם האיזורי. אצלנו האולם נבנה ממש לפי מידה - מספיק גדול בשביל כולם ומספיק קטן בשביל לשמר את האינטימיות של חדר האוכל (חוץ מטקס הפלת הכוס או המאפרה שנזנח לטובת רעשים מבהילים אחרים).


בתור ילדים קשה היה לדעת מראש לפי שם הסרט אם יתנו לנו ללכת לצפות בו או לא. גם התקציר שהגיע עם הסרט לא תמיד סיפק תשובות לעניין גיל הצפיה ולפעמים תוך כדי הסרט הבינו המבוגרים אם היה צריך או לא צריך להזמין את הילדים.  במקרים חריגים, ובמידה שהסרט היה טוב במיוחד, היו מקרינים את הסרט שוב למחרת עם המלצה חמה והכרזה על גיל הצופים המוזמנים. כנראה שעניין גיל הצפיה היה קיים כמה עשרות שנים לפני שנולדתי. הנה קטע שכתב מרדכי אמיתי באחד מ"משמר לילדים" הראשונים (אפשר ללחוץ על התמונה כדי לקרוא את הכתבה המצולמת):





11.6.1946 משמר לילדים

הקולנוע בא לקיבוץ
מאת מ. אמיתי

... מה, מה, סִנֶּמַּה!
... הנה, הנה, סִנֶּמַּה!

את השיר הזה שרים כל הילדים, כשנראית בחצר המכונית הירֻקה של יעקב. ולא רק הילדים – גם הגדולים היו מצטרפים לשיר, רק שהם מתבישים לשיר ודי להם שהם צועקים אחד לשני: ... יש סִנֶּמַּה! לשיר הם יודעים רק במסיבות כשהם יושבים על יד השלחנות בחדר-האֹכל ומפצחים פִּיסְטוּקִים... אבל הפעם גם הם שמחים שסוף-סוף בא הסִנֶּמַּה.

בעיר הדבר פשוט יותר: רוצה מִשהו לראות סרט, ניגש הוא לבית הקולנע, עומד בתור וקונה כרטיס ואם כרטיס יש לו, מניחים לו להכנס, ואפילו מראים לו מקום לשבת. בכפר הדבר קצת מְסֻבָּךְ יותר, אמנם כרטיס לקולנע אין צורך לקנות, אבל כל אחד חיב להביא אתו את מקום שבתו: כסא או שטיח.

אבל הדבר הכי גרוע הוא שרק לעתים רחוקות בא יעקב עם המכונית הירֻקה שלו שבתוכה נמצא הקולנע הנודד...

איזה פלאים צופנת בתוכה מכונית ירֻקה זו. אחת ושתים מוציאים מתוכה כמה מקלות שמחברים אותם יחד למסגרת ועליה מותחים יריעת-בד גדולה למסך. מעמידים כַּן ועליו ארגז, פה מהדקים בּׁרֶג ושם מרכיבים גלגל ומחברים את החבל החשמלי. כעת מוציאים גם את הסרטים מהקופסאות העגולות, מרכיבים אותם על גלגלים ומתקנים בְּמִסְפָּרַיִם ובדבק את המקומות הקרועים; וכמובן שהילדים עוזרים בכל העבודות הללו בחשק רב ובשכר עבודתם מקבלים חתיכות סרט שאפשר להסתכל בהם בזכוכית מגדלת. בעצם היה בעל-הקלנע מסכים גם שישארו להצגה אבל כאן כבר מתערבים הגדולים, וכשהגדולים מתערבים, הרי כבר ידוע שלקטנים לא תצמח טובה מזה.

ומה אומרים הגדולים? הגדולים אומרים שאחרי ה"מיקי-מהו" על כל הילדים ללכת לישון, כי אין הסרט בשביל הילדים... כך הם אומרים תמיד, ומדוע כשיש סרט לילדים מ"במבי" או מ"השלגיה" או מ"השמן והרזה", באים גם כל הגדולים?

לא, הפעם לא יְוַתְּרוּ!

כמובן שבמרד מתחילים ילדי המוסד. להם יש יותר סכויים להצליח. מקיפים הם את המורים בשרשרת ואינם נותנים להם להסתלק עד שלא יגידו: כן! בעצם כבר די-גדולים הם ילדי-המוסד ואין הדבר נורא, אם ישארו ויראו את כל הסרט. אבל מה יגידו יתר הילדים?

ובאמת, הנה כבר מתקרבים ילדי כתה א' וב':

"מה, מה, סִנֶּמַּה!
סִנֶּ-סִנֶּ-מַה!"

אך להם המלחמה קשה יותר, ראשית, משום שילדי המוסד בגדו בהם ומכיון שלהם מרשים כבר להשתתף לא איכפת להם אם "הקטנים" ילכו לישון ולא יראו את הסרט. שנית, מכיון שהגדולים וִתְּרוּ לילדי המוסד רוצים הם להתנקם בילדי-הכתות והפעם אינם מותרים בשום אפן.

אז מתחיל יֶלֶל-מֶלֶל, בכי ודמעות וכל ילד נטפל לאבא-אמא ומבטיח להם את הכל. אפילו לאכל תרד, ובלבד שירשוהו להשאר בסרט. וההתקפה על אבא-אמא היא כל כך חזקה עד שהם הולכים למטפלת ומבקשים שירשו לילדי הכתות להשאר.

וילדי הגן? ילדי הגן, מבינים מכל זה, שלהם אפילו לא כדאי להתחיל במלחמה. ילדי-הכתות לא יעזרו להם והגדולים אפילו לשמו[ע] לא ירצו.

אבל לחגי יש רעיון... כשכֻלם יהיו במִטות ויכבו את האור, הוא יספר לילדים את רעיונו, אבל שלא יספרו לאף אחד. המטפלת שמחה מאד שילדי הגן הלכו לישון בשקט ובלי "קוּנְצִ ים" וגם היא לא תאחר לסרט.

הסרט טרם התחיל... יש איזה קלקול במכונה ומחכים שיתקנו אותה. כדאי מאוד, לראות איך שיעקב מתקן את המכונה. סוף-סוף הכל הסתדר. האור כבה. מתחילים!

הסרט אפילו די מענין, אמנם לא כל כך מענין כמו "לאסי שובי הביתה", אבל אין דבר – כדאי לראות איך שמכוניות טסות, שוטרים רודפים את השודדים, הנה, הנה יִתְפְּשׂוּם...

ופתאום הפסקה אור. מה זה פה?.. כל הגן בפיז'מות יושה על המרפסת ומסתכל לסרט.. איזה שערוריה. הגדולים קופצים ממקומותיהם מלאי-חמה: חוצפה שכזאת.. מחר כבר תהיה שיחה.. אוי ואבוי! איזה עֹנש מחכה להם.

וילדי הגן מובלים חזרה למִטותיהם ביד רמה. מי ברגל ומי על הכתפים... זה צוחק וזה צורח, זה מילל וזה משתעל... נו... סוף-סוף כֻּלם במִטות. לישון!

אבל איפה חגי? ... חגי נעלם. מחפשים אותו בחדר האֹכל, מחפשים אותו על המרפסת – איננו!.. אולי קפץ לתוך הסרט וברח במכונית של השודדים? לא. חגי לא ברח, הוא יושב לו מאחורי הבד על יד הרמקול וישן... בהתחלת ההצגה התגנב לכאן לראות מאין יוצאים הקולות... וכך נרדם וראה חלום... והחלום אפילו יפה מכל הסרטים שבעולם.



קריקטורה מתוך "בקיבוץ", אוגוסט 1954, של חנה אבישי
ובה ילדים צופים בסרט מחלונות בית הילדים.





מצאתי הרבה מאוד חומר על תלונות מצד המבוגרים על אספקטים שונים של ילדים וקולנוע: שלא יבואו, שכן יבואו, שישבו בשקט, שיקרינו להם סרטים בנפרד, שההורים יהיו אחראים, שהמטפלות תהינה אחראיות, וכו. אבל אחת הביקורות הכי משעשעות באה ממקור לא צפוי. שומרת לילה אחת כתבה ל"בקיבוץ" שהמבוגרים "מטיילים" לתוך בתי הילדים אחרי הסרט ומעירים את הילדים הישנים כדי להגיד להם (שוב) לילה טוב ולבדוק שהם מכוסים... דן גלברט עיטר את הביקורת הכתובה הזאת בקריקטורה משעשעת:










קריקטורה של דן גלברט מתוך "בקיבוץ" ספטמבר 1953, ובה ביקורת
על "הטיילת" של המבוגרים בבתי הילדים אחרי הקרנת הסרט.

לצורך תיעוד ולשם המדע, החלטתי להביא גם סקירה ממשמר לילדים על תעשיית הקולנוע הישראלית בעשור הראשון של מדינת ישראל. וגם איזכור מוצלח של תולדות הסרט "בן חור":



משמר לילדים 6.10.1959

קולנוע: הסרט הישראלי בתשי"ט
מאת נתן גרוס

היודעים אתם מה גילה של אמנות הסרט בעולם? בסך-הכל קצת למעלה מ60 שנה! ואילו הסרט הישראלי לא עבר עוד את גיל השלושים, ולאמיתו-של-דבר הוא נולד רק לאחר קום המדינה, שכן, כל הנסיונות הקודמים לייצר סרט ישראלי – אין להם אלא ערך היסטורי בלבד.

משום כך אמנות הסרט אצלנו צעירה מאוד, מחוסרת מסורת ונסיון, וההישגים שלה אינם רבים ביותר. במיוחד מועטים הם הסרטים העלילתיים באורך רגיל.

הידעתם כמה עולה הפקת סרט בחו"ל? סרט זול עולה כ200,000 דולר וסרטים יקרים עולים במליונים של דולרים! סרט "בן חור", למשל, שבו מופיעה השחקנית הישראלית חיה [הררית] – עלה 16 מיליון דולר! המדינה שלנו אינה עשירה ואין היא יכולה להרשות לעצמה ליצור סרטים כה יקרים. אפילו סרטים זולים – לא קל לבצע...

אף על פי כן נעשו בשנה שחלפה כמה צעדים חשובים לקידום תעשיית הסרטים בארץ, ונקווה כי בשנה החדשה נגיע להישגים ממשיים יותר.

הבה נסכם בקצרה אילו סרטים נוצרו בשנה שנסתיימה זה עתה.

סרטים קצרים
הסרטים העלילתיים הארוכים – בודדים הם בתולדות הסרט שלנו: במשך העשור לא יצרנו אלא כ7-6 סרטים עלילתיים. בעיקר נוצרו בארץ סרטים קצרים הנקראים, "דוקומנטאריים", כלומר – תעודתיים. אנו מיצרים כ-25 סרטים כאלה לשנה. גם השנה הרבנו לעשות בשטח זה. המרכז לתרבות של ההסתדרות הפיק כמה סרטים כאלה וביניהם את הסרטון על "סמינאר האפרו-אסייני" לענייני קואופרציה. בסמינאר הזה השתתפו משלחות מ-19 עמים באפריקה ואסיה, וכל משלחת קיבלה במתנה סרטון כזה, המראה את הסמינריסטים מניגריה וגאנה, מיפאן ומהודו, מסנגל ומבורמה – כיצד הם לומדים בבית-ספר לפעילי ההסתדרות, וכן בסיוריהם בקיבוצים שונים בארץ.
אשה בישראל – הוא סרט אחר של ההסתדרות, המעלה על נס את מאבקה של האשה הישראלית לימינו של האיש הישראלי לקידום משק המדינה.
עין-גדי – גם הוא סרט של ההסתדרות, המעביר אותנו לקיבוץ על-יד ים המלח, השוכן לא רחוק ממצדה. מנהל-ההסברה של הממשלה [יצר] סרט קצר צבעוני בשם אבן נחושת. סרט זה מגלה לעינינו את מכרות הנחושת בתמנע וכן את כל תהליך יצור הנחושת.

סרטים דוקומנטאריים מצולמים בדרך כלל בתנאים טבעיים, בלי שחקנים מקצועיים. אך אצלנו, בהעדר סרטים עלילתיים ארוכים, מפתחים הבמאים שלנו סוג סרטים דוקומנטאריים שהם גם קצת עלילתיים ומשתתפים בהם שחקנים מקצועיים מהתיאטרונים שלנו.
"העיקר הבריאות" – סרטון עליז העוסק בענייני יצור ושיווק חלב בארץ.
"אינך בודד במצוקתך" – סרטון של משרד הסעד, המוקדש ל"מקרים סוציאליים" שונים.
"מה שבטוח בִּטוח" – סרטון מופק ע"י "מבטחים", חברה הסתדרותית לבטוח עובדים.
וכן עוד כמה וכמה סרטונים מסוג זה.
[...]

סרטים עלילתיים
הסרט העלילתי היחיד שהופק והוצג השנה בארץ, הוא דובר אנגלית ושמו – "עמוד האש", בבמויו של לרי פריש. סרט זה מספר על מאבקו של קיבוץ מרוחק בנגב בימי מלחמת השיחרור.

ענין הלשון מהווה בעייה בפני עצמה בסרטים העלילתיים הישראלים. רבים טוענים, כי הצופים בחו"ל אינם מבינים עברית והם דורשים שהסרט ידבר אנגלית או צרפתית. ואילו אנשי הסרט הישראלי סבורים, כי סרט ישראלי חייב לדבר עברית, אחרת יחטא לרוחו ולמהותו.

סרט עלילתי אחר שעלול להיות מוצג בבתי הקולנוע בשבועות הקרובים, הוא "רחל" של הבמאי נורי חביב. סרט זה ידבר עברית.

אכן, כל הסימנים מעידים, כי חלה תזוזה ניכרת בהתפתחותו של הסרט הישראלי העלילתי. אחדים מסרטים אלה ייוצרו בשיתוף עם מדינות אחרות. תוך זמן קצר יתחילו בצילומים באולפני ההסרטה בהרצליה של הסרט "הקילומטר ה95", בבימויו של הבמאי הצרפתי כריסטיאן ז'ק. יצרן אחר, ברוך דינר מכין סרט תנ"כי בשם "רות המואביה". שאול גוסקין ומשה הדר זוממים קומדיה מוזיקלית בשם "הבה נצא לתל-אביב". "סרטי גבע" יתחילו החורף בהפקת הסרט "החופשה האידאלית" – על פי סיפורו של משה שמיר.

"סרטי גבע" ו"אולפני ההסרטה" בהרצליה מייצרים גם, כידוע, את יומני הקולנוע הידועים בארץ. לאחרונה הם שיפרו את ציודם והרחיבו שטח פעולתם. מדי פעם הם מעמידים את מעבדותיהם, אולפניהם וציודם לרשות יצרני סרטוני טלביזיה מחו"ל, הבאים להסריט סרטים על ישראל. תוך כדי העבודה המשותפת עם פילמאים מנוסים, הם רוכשים נסיון לא מעט גם בשטח הטלביזיה.

נקווה שעוד יבוא היום ונסיון זה יעמוד להם, כאשר רשת טלביזיה תוקם גם בישראל...





קיבוץ דן - מצד הקהל
קיבוץ דן - לכיוון המסך



וגם הילדים כותבים על חווית הצפייה:



יום סרט

מאת אורה שפייר, בת 11.5, הזורע
על המשמר - 7.4.1959

סרט, סרט הנה בא –
ובקיבוץ הילולא.
כיסאות על הכתפיים
ושמיכות על הידיים.

לדשא כולם צועדים
ובראש, כמובן, הילדים.
הסרט, הסרט, אכן מאורע!
לדשא הסרט הגיע ובא!

אותו נושאים שני בחורים
ובשמחה הם צועדים.
תיכף תתחיל ההסרטה
ועל הדשא רבה המהומה.

כסאות מעמידים החברים,
ושמיכות פורשים הילדים.
הסרט מתחיל, שקטה ההמולה,
וכולם מביטים בציפיה...

ובגמר הסרט שוב כסאות על הכתפיים
ושמיכות על הידיים.








והנה המסמך שלשמו נכתבה כל הרשימה הזאת. המסמך נמצא ביד יערי ומצא אותו בשבילי מישהו שישב לידי ביד יערי והסתכל בתיק למחקר משלו. כששמע שאני עובדת על תרבות לילדים בקיבוצים אמר שאני חייבת לצלם ולכתוב גם על זה. רק כשהגעתי הביתה והתיישבתי לקרוא הבנתי כמה הוא צדק!

מה שמעניין במיוחד במסמך זו שיטת הסיווג ומגוון הסרטים. היום הילדים שלי לא ילכו לראות מרצונם סרט בן 20. הם יעדיפו ואפילו יצפו רק בסרטים מהשנה או מהשנה שעברה. המסמך הזה, מ1977, מלמד שהמבחר שעמד לרשות המזמינים היה חוצה זמנים - מצ'רלי צ'פלין והשמן והרזה ועד טרזן והמלך מתיא. כל מה שהצטבר במחסן המחלקה לקולנוע ושלא גזרו ממנו יותר מדי חתיכות... ניסיתי למצוא קישור לחלק מהסרטים שזכרתי (אני אוסיף במשך הזמן עד שהרשימה תהיה מלאה). מי שמכיר מוזמן להוסיף עוד פרטים.

ועדת הרפרטואר של סרטי ילדים ונוער, המחלקה לקולנוע, ועדת החינוך הבינקיבוצית
יולי 1977

סיווג סרטי ילדים ונוער (דיווח קצר לישיבת הטעדה ביום 21 ביולי)

מבוא
ועדת הרפרטואר החליטה לערוך סקר שיטתי של כל הסרטים העלילתיים באורך מלא לילדים ונוער, כדי להגיע באמצעותו למטרות מספר:

א) סיווג הסרטים לפי הגיל, כאשר החלוקה היא לשלושה גילאים:

א = גיל הגנים וכיתות א-ב
ב = כתות ג-ו
ג = כתות המשך

ב) סיווג הסרטים לפי הטיב, כאשר סיווג זה צריך לשמש רק את הועדה:

1 = טוב 2 = טוב מאוד 3 = מצוין
פסילה = קו על כל המספרים הנ"ל.

ג) לקבל המלצות על סרטים מחולקות לפי הגילים הנ"ל.
ד) לגלות במשך הסקר בעיות נוספות.
ה) להתחיל בפעולה של הועדה, כאשר משתפים צבור מחנכים גדול בראשיתה.

הקפים ותוצאות
הטפסים נשלחו לכל בתי הספר של ההתישבות העובדת. נתקבלו אמנם רק 26 תשובות שיכולנו להשתמש בהן והן חלק קטן! אמנם, זהו חלק המקובל המתקבל במקרים אלו, ללא ראיון אישי. יש לקחת בחשבון שזוהי ראשית פעולתה של הועדה ולצבור יש עוד יחס חשדני ומסויג.

נראה לנו שהקף הישובים שמהם קבלנו תשובה, מספיק הוא כדי לשמש דגם כולל ומייצג של כלל ההתישבות והדעות. בגלל חשיבותו של הדגם – רשימתו המלאה:

אביחיל, גשר הזיו, בית זרע, ראש הנקרה, בית קשת, גת, גן יאשיהו, גבעת חיים איחוד, גליל ים, בית אלפא, חולדה, גבעת ברנר, גבעת עוז, אילון, חצרים, העוגן, ברקאי, כרמיה, צור משה, גדות, סעד, דליה, אילת השחר, שמיר, בית השטה.

נוסף לתשובות על השאלון העיקרי, קיבלנו תשובות (15) על שאלון ההמלצות. המלצות אלו משמשות לנו קנה מדה, ללא שימוש רחב יותר.

שיטת הסיכום
פיזור הדעות בין הסרטים השונים הוא רב ביותר. הקושי הוא אמיתי, כאשר יש סרטים רבים שהם מתאימים לכמה גילאים. כמו כן ישנן דעות אישיות הקבעות את הטעם החינוכי (!) וסרט שהוא מצוין על ידי פלוני כפסול, יכול להיות מצוין על ידי אלמוני כמצוין..... המסקנה לסכום המשאל היא בכל זאת: להתחשב עם כל קול, לסכם את הקולות, ולהכריע לפי מירב הקולות לסרט וגיל. לדוגמה:

אדיסון הצעיר
א=1 (מחנך אחד הצביע שמתאים לגיל הרך)
ב=9 (9 [מחנכים הצביעו שהסרט מתאים לגיל] ג-ו)
ג=7 (7 [מחנכים הצביעו שהסרט מתאים לגיל] ז-ט)

ההמלצה היא אם כן" "אינו מתאים לגיל הגנים, ומתאים קודם כל לבית הספר אך גם לכתות המשך"

ובסגנון המקוצר בתדפיס:
אדיסון הצעיר ב ג
ארבעה מוסקטירים ג ב
ולפי הכלל: הקדמת האות המסמלת את הגיל, מסמלת רוב הקולות שניתנו בסקר להתאמת הסרט לגיל זה.

מסקנות
טיב הסרטים:
27% הקולות סיווגו את הסרטים כ"טובים"
37% [הקולות סיווגו את הסרטים] כ"טובים מאוד"
36% [הקולות סיווגו את הסרטים] כ"מצויינים"

6 סרטים נפסלו על ידי המחנכים מבחינת טיבם הטכני הגרוע. (191, 143, 104, 117, 73)
7 סרטים נפסלו על ידי המחנכים מבחינת טיבם ותכנם החינוכי לגיל זה. (45, 78, 81, 99, 158, 161, 227)

סיווג לפי הגיל
20% הקולות ניתנו לסרטים בגיל הגן
46% של הקולות ניתנו לסרטים בגיל ג-ו
34% [של הקולות ניתנו לסרטים בגיל] ז-ט

הערות שונות:
הסרטים ללא התיחסות: על 21 סרטים מתוך 229 לא קיבלנו כל התיחסות! יש לבדוק האם סרטים אלו נמצאים כלל במחזור ההשאלה, ואם נמצא אותם ראויים לכך נפרסם אותם ונחזיר אותם לשימוש.

לסיכום:
1. בהתאם לתוצאות המשאל להגדיל את מספר סרטי הגנים ולשפר את טיב כל הסרטים
2. לבדוק את הסרטים שטיבם הטכני לקוי ולהוציאם מהשימוש אם הדבר יוכח.
3. לבדוק את ה"פסולים" ולהכריע בענין. (היות ואין לנו פסילה רב קולית על סרט אחד – לא נוכל לפסוק בעצמנו).
4. נשלח חומר זה גם לחברי החוג שנוצר בעת ההשתלמות, לביקורת נוספת.
5. למשאל היה ערך די גדול מבחינה צבורית והעמקת הפעולה של מחלקת החינוך בענין שהננו מטפלים בו. אכן, אני מקווה שהעבודה הרבה שהושקעה בו תתן את פריה.

קבוץ גת, יוסף איתאי

רשימת הסרטים לסיווג
1. אבוט וקוסטלו השוטרים [1955]      ב א
2. אבוט וקוסטלו טסים לירח [1953]    ב א
3. האביר מיערות שרווד [1954]         ב ג
4. אגדת רובין הוד [1968]                 ב ג (א)
5. אגוזי הקוקוס [1929]                    ב ג
6. אדיסון הצעיר [1940]                   ב ג
7. האדמה הטובה [1937]                  ג –
8. אדם ידיד החיות                           ב ג א
9. האוהל האדום [1969]                  ג –
10. האופנוען הצעיר                         ב א
11. אוצר באי המסתורין [1950]        ב א
12. האוצר ממלטה [1963]               ב א
האולם בבית קשת
13. אורות הכרך [1931]                        ג (ב)
14. האורח שבא מן החלל [1953]            ב א (ג)
15. האחים מרקס בדרך מערבה [1940]    ב ג
16. האחים מרקס במירוצים [1937]         ב ג
17. האחים מרקס בקרקס [1939]           ב ג
18. אי הדולפין הכחול [1964]                ב א
19. איבנהו [1952]                               ב ג
20. איה בני?                                       ג ב
21. איש החרב                                    ב ג
22. אל אי הסייחים                              ב א ג
23. אל סיד [1961]                             ג (ב)
24. אמריקאי בפריס [1951]                 ג ב
האולם בגשר - שנות ה80
25. אנופ והפיל [1972]                   א ב
26. אני מאשים [1958]                   ג - -
27. אצבעוני [1958]                       א ב ג
28. אצבעוני והענק [1957]              א ב –
29. ארבעת המוסקטירים [1974]      ג ב –
30. האריה [1962]                         ג ב –
31. האריה והילד                           ב - -
32. בדרכי ניכר
33. בדרך למולדת
34. ביום בהיר אחד                        ב - -
35. בין צוקי גברלטר                      ב ג א
36. בלינקר בעל ההמצאות              ב א –
37. הבלש הזריז                           ב א
38. במצולות ים                            ב –
39. בן הלורד שנחטף
40. בן המדבר                             ב ג –
41. בן המלך והעני [1937]           ב ג –
42. בנה של לסי [1945]              ב א ג
43. בני ערובה                            ב א
44. בני קמרון
45. בעל החלומות [1962]            א (פסילה)
46. בעל הנוצה (קקץ)                  ב א
47. בעל שני הראשים
48. בקבוק הקסמים                     ב א
49. בקסטר                                ג - -
50. ברוכים הבאים א –
51. בריחה מהים ב –
52. ברק כלב הרועים ב א ג
53. גבורי החזית ב א ג
54. גבורי טלמרק ג - -
55. גבורתה של לסי [1946]                    ב א –
56. הגביע הוא שלנו ב א ג
57. גולם איש ב א –
58. הגזרה ההוליבודית ג - -
האולם במעגן - ריק
האולם במעגן - מלא
59. גמדים א - -
60. הגנב מבגדד ב ג א
61. ג'רי בלונדון ג ב א
62. דוד קופרפילד ב ג –
63. דוקטור דוליטל ב א ג
64. דייגים אמיצים ב א ג
65. דני הדרקון ב א –
66. דני השובב א ב –
67. הדיקטטור הגדול ג - -
68. הזהרו מהכלב א ב –
69. היה טוב עד הסוף
70. היה שלום מר צ'יפס [1969]           ג ב –
71. היידי בת ההרים ב א ג
72. היכן ג'והני? ב א –
73. הם היו עשרה ג ב –
74. הרפתקאה בהוונד ב א –
75. הרפתקאה במצולות ב ג א
76. הרפתקאה בטנג'ר ב א –
77. הרפתקאה בניו זילנד ב א –
78. הרפתקאה בטהיטי ב א –
79. הרפתקאות השלישיה ב א –
80. הרפתקאות כלב הים ב א ג
81. הרפתקאות על הנהר ב א –
82. הרפתקאות רובין הוד ב ג –
83. הרפתקאותיו של מוחמד עלי ב - -
84. וטוסי ב - -
85. וינטו הלוחם ב ג –
86. ומה הלאה?
87. זהו בני ב - -
88. הזקן והילד ג ב –
89. חבורת סוד בע"מ ב א ג
90. חברים לנשק ב ג א
91. חוות הקסמים א ב ג
92. חטופים בלב ים ב א ג
93. חיים בחופש א ב –
94. החיפושיות העליזות ב ג א
95. החלבן ב ג –
96. חלום ליל קיץ ב ג –
97. החלילן מהמלין ג ב א
98. חמש דרכים לאוצר ב א –
99. חסמבה ונערי ההפקר ב - - פסילה
100. החץ השבור ב ג –
101. חצוצרת הקסם ב ג א
102. החתול במגפים א ב –
103. הטבע בהתחדשותו ב א ג
104. טוביה ושבע בנותיו ב ג א
105. טינטין והתפוזים הכח[ולים] ב ג –
106. טרזן בניו יורק ב ג א
107. טרזן ובנו ב ג א
108. טרזן ונער הג'ונגל ב ג –
109. יאנקו
110. ידידות מעל הכל ב א –
111. ידידי הארנב א ב –
112. יומו של הדולפין ג ב –
113. יומנה של אנה פרנק ג ב –
114. ילד מעבר לרחוב ג - -
115. ילד פרא ג ב –
116. ילד הים
117. ילדי הערבה ב ג –
118. הנערים מרחוב פאול ב ג –
119. היפיפיה הנרדמת א ב ג
120. יריבים ב - -
121. כדור הפלאים א - -
122. כל בני היו גבורים ג ב –
123. הכניסה אסורה
124. לוחם אינדיאני ג - -
125. לוחמי השוורים
126. לופו ג ב –
127. לילה באופרה ב ג –
128. ליצן החצר ב ג א
129. לקראת הסכנה ב - -
130. מאורו הצועני ב - -
131. מבט אל ההרים ב - -
132. מבצע כתה ג' ב א –
133. מבצע זט ב א –
134. מה טובו ענביך כרמי ב ג –
135. מחול בלתי גמור ב - -
136. המטרה בורמה ג - -
137. מיגואל האמיץ
138. מכבי אש ב - -
139. המכונית שלי ג - -
140. מכרות המלך שלמה ג ב –
141. מלודי ג - -
142. מלחמתו של בנסון ב - -
143. המלך מתיא הראשון ב ג –
144. מלכודת בהרים ב א –
145. ממלכת אדומי העור
146. ממלכת ונוס ב א ג
147. מנוסת בני דב ב - -
148. מסע אל העתיד ב ג –
149. מסע הזהב של סינבד ב - -
150. מסעות גוליבר א ב ג
151. מסעות סינבד ב ג א
152. מפולת בהרים א ב –
153. מקוקי השודד ב א ג
154. המרדף ב ג -
155. מירוץ המכוניות ב א ג
156. מרכבות האלים ג ב –
157. משאלה מיותרת ב א –
158. נס בעיירה (פסילה) ב ג א
159. הנסיכה בעור חמור ב ג א
160. נער הפילים ב א ג
161. הנער מפלורידה (פסילה) ב א –
162. נקמתו של ג'ו
163. נתיב הפילים ב ג א
164. סוד חגורת הנחש ב - -
165. סוד מפרץ השדים ב - -
166. סוס הפוני האמיץ ב א –
167. סוסתי ג'פסי ב א ג
168. סכנה בים א ב –
169. סנדלי הזהב א ב –
170. סנדלי הזכוכית ב א ג
171. ספורי ביאטריקס פוטר א ב ג
172. ספורי קדיה א ב –
173. ספינה מרחפת א ב –
174. סקויה א ב ג
175. עולם החי א ב –
176. העופר ב א ג
177. העין המעופפת ב א –
178. עיר הנוער ב ג –
179. עלי והגמל ב א –
180. עמק המלכים א ב ג
181. העפרון האבוד א ב ג
182. עץ או פלסטין ג ב –
183. עתונאים זריזים א - -
184. פגניני מכה שנית ב - -
185. פינוקיו א ב ג
186. פלאפי האריה ב א –
187. פליפר והפיראטים ב א ג
188. פנג הלבן ב ג א
189. פרה ושמה פורענות א ב –
190. פרופסור פופר ב א –
191. פרח הסלע ב ג א
192. פרשי אריזונה
193. צ'וטק והסוסה
194. צוק הנשרים ב ג –
195. צחוק עד הגג א ב ג
196. צפור השחקים
197. קבוצת הצלה א ב –
198. הקוסם מארץ עוץ ב א ג
199. קטר ושמו מטילדה א ב –
200. קים ב ג –
201. קניתי לי אבא ב א ג
202. קפיטן בלאד ב ג –
203. קפיטן נמו ב ג –
204. קס ג - -
205. קקץ בהרי האלפים
206. קקץ בעל הנוצה
207. קרוזו הגדול ג ב –
208. קרון האש ג - -
209. הרוח מאי הנזירים ב א –
210. רוץ פרא רוץ חפשי ב ג –
211. רשימת הלסטרום ג - -
212. שבע כלות לשבעה אחים ב ג א
213. שבעה אקדוחנים
214. השוטר בדימוס ג ב –
215. השוטר מתחתן ב ג –
216. השטפון ב - -
217. שיט מפרשיות ב ג –
218. שירת נורבגיה ג ב –
219. שלושת המוסקטירים ג ב –
220. שמונה בעקבות אחד ב א ג
221. שנות המלחמה ב - -
222. תום סוייר ב ג א
223. החוף
224. תותחי אוגוסט
225. תותחי נברון ג ב –
226. תכשיט המשפחה ג ב –
227. תעלולים באויר ב א ג
228. תעלומות אי הצפורים ב א ג
229. תקרית בדפורד ג –

- גמר הרשימה -






אני מבטיחה לעדכן את הרשימה ולמצוא לינקים לכל הסרטים (מקווה שאמצא את הרוב). כל קישור כזה זורק אותי אחורה ומזכיר לי תמונות וקולות שכבר שכחתי לגמרי! גם הופתעתי מגיל הסרטים שמצאתי עד עכשיו. אני לא יודעת מה חוו בעיר ילדים שלא ראו סרטים שנבחרו ע"י ועדת הרפרטואר - אבל אני מניחה שהם ראו סרטים יותר ממוקדים בזמן ילדותם ולא מילדותם של הוריהם. המממ.... מעורר מחשבה...



קריקטורה מ"בקיבוץ", אוגוסט 1951,
של דן גלברט ובה מתוארים
מדפי המדור להשאלת סרטים
של המחלקה לקולנוע



ולסיום - אם יש לכם מודעות מלוח המודעות (דברים מקוריים או מצולמים) - לא משנה מאיזו שנה או מאיזה קיבוץ - אבל יהיה נחמד שיופיע שם סרט ילדים מהרשימה שלמעלה - אנא שלחו תגובה וציינו מייל - אני מבטיחה לחזור (ולא לפרסם את המייל).

לילה טוב - ושנת לימודים פוריה ומוצלחת.

יום חמישי, 26 באוגוסט 2010

חיים האוזמן (1921-2006)


נכון שקיוויתי שחיים האוזמן עדיין בחיים - ונכון שידעתי שאולי לא... אבל שמחתי מאוד למצוא משהו בכל זאת. למצוא שבאמת היה איש כזה ושהאיש היה מוכשר. מאוד. רק שלא חיפשנו טוב מספיק.

לחיים לא קוראים חיים - רק בארצנו הקטנטונת הוא נקרא כך. קוראים לו פרד (מפריץ או פרידריך) והוא עזב את הארץ עם קום המדינה ונסע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הוא כנראה גר בניו-יורק כל השנים והיה גרפיקאי וצייר.


בעצם - עד עכשיו לא חזרו אלי מהמדור לחיפוש קרובים. הם יצאו לחופשה כנראה... אוגוסט... השידור ברדיו לא עזר בצורה שקיוויתי - אבל הוא עזר בדרך אחרת. בבן-שמן לקחו את החיפוש ברצינות אחרי ששמעו ברדיו את הבקשה, והחליטו לחפש בצורה יסודית יותר. חנה הארכיונאית השאירה לי כאן הודעה שמצאה מידע על חיים האוזמן (שבכלל היה הויסמן בארכיון) ושאחד המדריכים כתב עליו כמה הערות במחברת.

התקשרתי הבוקר לחנה והיא סיפרה שלא תוכל לחשוף את המידע אבל באמת היה נער כזה בבן-שמן ב1937. שאלתי אותה מי עוד מוזכר במחברת - אולי אפשר לשאול אותו. היא חשבה קצת ואמרה שראתה במחברת שם של עוד אדם שהיא חושבת שיוכל לעזור - חנן. התקשרתי לחנן מיד. חנן לא זכר את האוזמן מבן-שמן דוקא - הוא נשמע לו יותר כמישהו שהיה איתו בצבא. החלטתי להמשיך בקו של חנן וביקשתי שיתן לי שמות של אנשים שהיו איתו בצבא. הוא נתן לי שם של מישהו שחשב שיזכור - אדם בשם אריה. ברקע, אשתו של חנן בקשה ממנו כמה פעמים לתת לי עוד שם - איוון. בסוף חנן התרצה ונתן לי גם את הטלפון של איוון.

אצל אריה התארח אדם בשם עלי כשהתקשרתי. אריה ועלי הכירו את האוזמן אבל במעומעם. עלי סיפר לי על היחידה שלהם - 462 - ועל ההשרדות שלו מהפצצת האוניה שבה נהרגו הרבה מחיילי 462. סיפור מדהים! איך חילץ את עצמו מתוך החור שנפער בספינה מההפצצה, איך שהה 4 שעות במים, ואיך חילצו אותו ואת כל יתר הניצולים משחתות יווניות שהקיפו אותם מכל העברים. (איך תמיד זוכרים את הנופלים ושוכחים את החיים... אוקסימורון ממש!).

ביקשתי מעלי להעביר אותי "הלאה" לעוד חיילים ב462 והוא העביר אותי לחיים (לא האוזמן) שהיה אחראי שנים על האנדרטה ועל העצרות בהר הרצל לזכר הנופלים. חיים הזה דווקא זכר את האוזמן ותאר את התיאור הקבוע של אדם גבוה וחזק. הוא הציע לי לחפש ברשימות האנשים שבאים לאזכרות לנופלי 462 (יש דבר כזה! הרשימות האלה מתוחזקות כבר שנים ויש בהן אלפי שמות). ביקשתי מחיים להעביר אותי "הלאה" והוא נתן לי עוד כמה שמות.

הדף התמלא לי בשמות ומספרים ופתאום ראיתי שאין מקום וצריך להתחיל דף חדש. רק לאיוון עוד לא התקשרתי מאלה הכתובים בדף המלא...

איוון נשוי למרגלית שגם היא בוגרת בן-שמן אז החלטתי לנסות בכל זאת - הכי הרבה היא תדע או תזכור משהו... התקשרתי. מרגלית עונה. הצגתי את עצמי ואמרתי שחנן שלח אותי ושאני מחפשת את חיים האוזמן. ומרגלית קוראת לאיוון (בגרמנית) "איוון יש כאן מישהי שמחפשת את החבר שלך - חיים האוזמן" (!!!). 

אחרי שהתאוששתי מההלם ומהאלם שאלתי את איוון שאלות שמהן הבנתי שהוא והאוזמן היו חברים טובים מהנוער בבן-שמן, דרך 462, ועד שהאוזמן נפטר לפני כארבע שנים. קבעתי להפגש איתו בשבוע הבא ואביא את הסיפור המלא כשאדע יותר פרטים.

כמובן שלקח לי עוד שעתיים להבין שלא שאלתי את השאלה הנכונה האמיתית - והתקשרתי שוב לשאול איך קוראים לחיים האוזמן באמריקה. וכמו שכתוב למעלה קוראים/קראו לו פרד. פרד האוזמן.

אחרי שידעתי איך קוראים לו כבר יכולתי למצוא את התמונה שלמעלה באינטרנט ובעקבותיה גם פרטים על מעשה הגבורה של האוזמן בצבא הבריטי. עיטור הגבורה ניתן להאוזמן על הובלה של התקפה על קבוצת גרמנים והובלה כמעט בלעדית של הקרב (המקור נמצא כאן ויש עוד איזכור כאן):
Hausmann, Fritz Sigmund, Oal /1344 Dvr [Driver], P/L/Cpl, RASC, No.2 Commando, DCM island of Brac (Dalmatia) 5th March 1944. Island of Solta (Dalmatia) 19th March 1944 in the Commando raid on Brac Island on the night of 5th March 1944 Dvr Hausmann was the leading scout of the section which carried out this raid. The section was seen approaching and two sentries opened fire with schmeisser automatics which pinned them to the ghround. Dvr Hausmann dashed forward firing his TSMG and killed one sentry, but the other ran into a house. Hausmann followed, kicked open the door and threw in a hand grenade. When it had exploded he dasshed in shouting to the Germans to surrender, and having killed one and wounded two more, the remaining five men gave themselves up. On the morning of the 10th [19th?] March 1944 during the Commando attack on Solta Island the behavior of this man was exemplary. In the forefront of the final assault on the village he led a small group of men in house clearing in an area where the German Garrison was holding out, and during this operation severely wounded a German who was holding up the advance with a spandau machine gun which was mounted in an upoper window. Dvr Hausmann is a Palestinian of German origin serving in the Commando. He has taken part in three Commando raids in these islands during the last 6 weeks, and in each of these his behaviour has been outstandingly bold and aggressive. He insists on being the leading scout on all approaches by day or night and is not content to await his turn for this duty. He has set a magnificent example and his conduct under fire is in the highest traditions of the army. (LG.20.07.44)

מצאתי גם כמה ספרים שאייר האוזמן בשנות ה60 וה70 והנה תמונה של אחד כזה לפניכם. הזמנתי כבר בeBay, כמובן.


זהו. אספר עוד כשאדע יותר. בעיקר אנסה לדבר עם משפחה וחברים וכמובן שאשתדל לזכור לשאול את השאלות הנכונות... מצאתי חלון, עכשיו צריך למצוא את הדלת.

בטח יש כאן הרבה פרטים לא מדוייקים כי כ"כ התלהבתי שחיפשתי באינטרנט ובטח בסוף יתברר שהוא לא דומה לעצמו... אבל תנו לי להתרגש קצת. אח"כ אברר מה נכון ומה לא...

לילה טוב.

יום חמישי, 19 באוגוסט 2010

חיים האוזמן במדור לחיפוש קרובים

היום האובססיה הופכת לכלל ארצית... ב16:45 אמורה להיות משודרת שודרה התכנית "המדור לחיפוש קרובים" של ירון אנוש ובה אני מבקשת עזרה בחיפושים אחרי חיים האוזמן. כשיפרסמו את הקטע המשודר באתר של רשת ב' אעתיק אותו העתקתי את השידור לכאן. רק להזהיר את מי ששומע - אני מתרגשת שם מאוד ומתבלבלת בצורה מחפירה (בדיקלום "ויהי ערב" ממש נכשלתי ונתקעתי לגמרי...) - מזל שכתבתי את הפרטים החשובים על דף.




למי שהגיע לכאן בעקבות השידור אני רוצה לסכם את מה שנאסף עד עכשיו על האיש. ולפני שאתחיל אני רוצה להודות לגל רסיס מגבעת חיים איחוד שנידב פרטים רבים לקראת השידור:


עובדות כרונולוגיות:
- חיים האוזמן אייר את הספר "ויהי ערב" שתרגמה וחרזה פניה ברגשטיין מסיפור של ה.כ. אנדרסן. הספר יצא לראשונה במאי 1949.
- פניה ברגשטיין לא הכירה את חיים האוזמן והכינה את הספר בכתב ידה ביחד עם המאיירת אילזה קנטור שאיירה גם את "בוא אלי פרפר נחמד". גם לאחר הוצאת הספר "ויהי ערב" פניה עדיין כתבה במכתביה לאנשים שונים שהיא אינה מכירה את המאייר. גם אילזה קנטור לא הכירה אותו והספר המוכן ההוא שכב שנים רבות במגירה.
- מה שאנחנו יודעים על חיים האוזמן נובע מ"קפיצה לוגית" שקיים חיים האוזמן אחד שאייר ספר לימוד למורה בבן-שמן ושמו ד"ר זכריהו גוטליב מרחובות. על החיים האוזמן הזה אנחנו יודעים קצת פרטים עד 1946. והרי הם:
- חיים האוזמן נולד בגרמניה ועלה לארץ ב1936-7.
- הוא למד בבן-שמן בעליית הנוער, סיים ב1939 ונשאר להכשרה כ"פרקטיקנט" עד 1941. בתור פרקטיקנט האוזמן עבד בחדר הטבע בבן-שמן.
- באפריל 1941 חיים האוזמן התנדב לצבא הבריטי והחל לשרת ביחידת התובלה (או "יחידת הנהגים") 462.
- חיים האוזמן המשיך בתוך הצבא הבריטי בכמה יחידות (SAS / קומנדו 2). יש ידיעות בעיתונות שב1944 קיבל עיטור גבורה.
- לפי זיכרונם של אלה שהכירו אותו, חיים האוזמן שירת באיטליה / יוון / כרתים ואולי אף נפל בשבי.
- באפריל 1946 חיים האוזמן השתחרר מהצבא הבריטי וחזר לארץ, כנראה שהתגורר אז בתל-אביב.
- ב1946 הוא גם מופיע ברשימת מקבלי המשכורות של הוצאת הקיבוץ המאוחד (אותה הוצאה שהוציאה ב1949 את "ויהי ערב").
- אם נמצא את חיים האוזמן הוא בן 88 או 87 בערך.

מראהו:
אלה שהכירו אותו מבן שמן אמרו שהיה איש גבוה וגדול. חלק אמרו "גמלוני", חלק אמרו שהיה "גברתן". כולם אמרו גדול אך רזה. צבע שערו בתחילת שנות ה40 היה שטני-חום ואולי כהה יותר.

כל הפרטים, ההשפעות, השערוריות, ההתכתבויות והתמונות כתובות בבלוג הזה פרק אחרי פרק. למי שרוצה להעמיק הנה תקציר הפרקים הקודמים:


ויהי ערב הלא נודע של פניה ואילזה - האיורים וכתב היד המקוריים ל"ויהי ערב", משל אילזה קנטור-דאוס ופניה ברגשטיין, שהיו אמורים להתפרסם.

האגדה המקורית של אנדרסן - בשפות השונות שבהן הופיעה ובתרגום חדש נוסף.

עוד תרגומי אנדרסן לעברית - וגם מחקר קטן וביקורות שהופיעו בעיתונות עם צאת "ויהי ערב".

חיים האוזמן ואנימציה א' - סרטים מצויירים משנות ה30 של המאה הקודמת שמופיעות בהם דמויות מוכרות מויהי ערב.

חיים האוזמן מבן שמן - תצלום כריכת הספר שאייר חיים האוזמן למורה זכריהו גוטליב, ופרטי תשלום המשכורת שקיבל ב1946 מהוצאת הקיבוץ המאוחד.

עוד התכתבויות של פניה עם בנימין טנא ומרים ילן שטקליס על "ויהי ערב" ועל האיורים של חיים האוזמן


חיים האוזמן ואנימציה ב' - סרטון ששלח דוד פולונסקי ובו כנראה ההשראה לכוכבים ב"ויהי ערב"

אם יתפרסמו עוד דברים על האוזמן הם תמיד יופיעו כאן, תחת התג "חיים האוזמן" שמופיע בסרגל שבצד.

אם יש לכם מידע אנא השאירו הודעה במדור לחיפוש קרובים:
דוא"ל - mador2@gmail.com
טלמסר: 052-9990006
פקס - 02-5313315
כתובת: לידי המדור לחיפוש קרובים, ת.ד. 33069, ירושלים, מיקוד: 91035

או השאירו תגובה כאן בתחתית העמוד.


החופש הגדול

עכשיו שיא החופש הגדול אצלנו בבית. "שיא" כי נגמרו כל הקיטנות והסבים והכוח - ועכשיו תור ההורים למשוך את העגלה עד סוף החופש. בתוך כל זה ניסיתי להזכר בחופש הגדול כשהייתי ילדה. הוצאתי הרבה מידע בארכיון יד-יערי מגליונות ישנים של עיתון "בקיבוץ" משנותיו הראשונות. כל קטע שמצאתי הזכיר לי עוד פרט נשכח ועוד בילוי ומשימה ומטלה.

החופש הגדול שלנו היה די מסודר. היו הרבה שעות עבודה - לפחות כך אני זוכרת - במשק-הילדים, בנוֹי, במסיק זיתים, בעישוב כותנה, ולקינוח - ממש בתחילת שנת הלימודים אני זוכרת שהתחילה עונת הקטיף בפרדס. במקביל לעבודה היו פעילויות שבועיות - סרט, ים, יום נושא, ארוחה מיוחדת, והמון המון בריכה. אני זוכרת שבשעות הבוקר אפשר היה לבחור בין "עמלנות" שבעצם היתה מן חוג מלאכת יד שהנחתה דודה אחת שלי, לבין בריכה שממונה עליה היתה דודה אחרת שלי... ומכיוון שאת שתי הפעילויות אהבתי מאוד - הייתי הולכת ל"עמלנות" וממהרת משם לבריכה (וכמובן ששתי הדודות לא היו מרוצות מהגישה של "להספיק הכל" - אבל אני נהניתי מאוד). החופש הגדול היה גם עונת הפירות ובבריכה תמיד היו ענבים ושזיפים ומישמשים שהדודה שלי או אחת המטפלות הביאו בקרטון גדול.

על סרטים, בריכה, ופעילות תנועתית (חטיבת בני הקיבוצים, השוה"צ וכו) אני מתכוונת לכתוב בנפרד (לפחות רשימה לכל נושא) - אבל על החופש הגדול המאורגן - וגם הספונטני - אני רוצה לכתוב היום.

והנה סיכום החופש מבית-השיטה שפורסם בספטמבר 1952:
החופש המאורגן


"החופש הגדול" חייב להיות מאורגן ומתוכנן, בעבודה, בהעסקה ובילוי, בנסיעות, בלימודי-עזר וכו'. כבר בראשית החופש ידע כל ילד מכיתה ה' ומעלה מתי יקבל את החופש האישי שלו, מתי יצא למחנה, מתי ואיך יעבוד במשק, מי לומד בשעורי-העזר ומתי. טבלא זו חייבה את הילד, את ההורים ומוסדות המשק. וכך סודרו הדברים השנה:

א) מחנה של חברת הילדים, כיתות ב'-ט' בקיסריה, שנמשך 10 ימים, הוצב באמצעיתו של החופש. זו הפעם הראשונה, במשך 7 שנים רצופות של מחנות, שהמחנה קויים והוחזק ע"י מדריכים מבני השכבה הבוגרת (כיתות י'-י"א) בהעדר המורים (פרט למרכז המחנה). המדריכים עמדו במבחן וחזרו עשירי-נסיון.

ב) חודש יולי הותר לנסיעות לחופש האישי. אלה שנזקקו ללימודי-עזר (חשבון, כתיב, אנגלית) ולקידום בלימודים, למדו באופן רצוף כשלושה שבועות והתקדמו.

ג) עבודה במשק: השכבה הבוגרת – 53 במספר – שזו להם גם שנתם הראשונה לעבודה רצופה של "חצי שנה" במשק – נכנסו לענפים כחברים, והיו לעזר רציני ביותר ובצורה המעוררת סיפוק וכבוד. בשכבת-הנעורים של חטיבת בני הקיבוץ עבד כל חבר בתור של שבועיים (ביחידות בנות 10) בגיוס למשגב-עם ומלכיה.

במחצית השניה של החופש הושם הדגש על מבצע המסיק. חברת הילדים קיבלה על עצמה את ארגון ובצוע המסיק, מהחל ועד כלה (ללא שותפות או התערבות של חבר מבוגר). האחראי היה חבר כיתה י"ב. ראשי הבתים והאחראים על יחידות-העבודה היו בני השכבה הבינונית. העבודה התנהלה בקצב וללא בזבוז של זמן. לא אחת נשארים גם זמן נוסף בכרם, כדי להשיג את השגי אתמול ולהגיע לשיא יומי חדש...

כאן הוכחה פעם נוספת יעילותם המוחלטת של הילדים בעבודות העונתיות (כגון איסוף הבצל, בציר, מסיק וכו') – אם רק נמצאת המסגרת החברתית והארגונית המתאימה. נצטרפו לכך גם ילדי כיתות ג'-ד', 2 שעות כל יום. צורה זו של עבודה תימשך גם במשך החודש הראשון של הלימודים, עד תום המסיק.

ד) פתחנו מועדונים לכיתות ב'-ג', ד', ה'-ו' בהדרכת חברות מהבינונית והבוגרת. המועדונים פעלו בחלק הראשון של החופש, שבו פעלה גם בריכת השחייה. המדריכה האחראית בשחייה היתה בת בוגרת, שזה היה יום עבודתה.

בית-השטה, אריה

את הפעילויות היותר מושקעות זוכרים כסוג של הזייה. אני חושבת שרק כשהתחלתי לאסוף חומר לרשימה הזאת הבנתי כמה זכרונות לא מובנים כאלה היו לי. מורים מתחפשים, מטפלות דופקות על סירים בלילה, חגיגה בבריכה, מִשתה לילי - כל אלה התגבשו לתמונות חיות כשקראתי את התיאורים הבאים מקיבוצים שונים. זה נתן לי כמה רעיונות לחופש הזה. אולי עוד נספיק...

"שבוע התענוגות"


עם סיום הלימודים הוכרז על "שבוע תענוּגוֹת" בבית-הספר. לבקשת הילדים להביא אמנים מן החוץ – נענו העובדים ו... התחפשו כספרדים, ולאחר חצות הליל עברו מבית לבית והעירו את הילדים. המורה לכינור הסביר בספרדית את נגינתו. הילדים שנאספו בסוכת בריכת השחיה, האזינו לנגינה, לפזמונים ולסיפור, ליקקו גלידה וקצפת – ונהנו.

יום אחד במסגרת השבוע היה "יום הכרמים". לאחר יום של בציר נערך לפנות ערב ובלילה משחק-לילה בסביבת הכרם, ובסיומו מסיבה סביב למדורה, שתכנה נגינה וסיפורים ואכילת ענבים בשפע.

ב"יום הדגים" התחלקו הילדים לחבורות מעורבות, מבני כיתה ב' עד ח', קוששו עצים ובילו אצל מדורות ליד הבריכות בבישול וצליית דגים, וכן בשיט בסירות עד חשיכה.

השבוע כלל עוד מסיבות, קונצרטים וסרט, ערב חידונים ו"יום ספורט".

מתוך: "לחברים", מעוז חיים, יולי 1952

ועוד אחד - מסופר כסיפור בלשי - ומעלה זכרונות של "אנחנו" (הילדים) ו"הם" (המבוגרים):




"שבוע תענוגות" לילדי גברעם


כבר חדשיים לפני גמר הלימודים החל לעלות ה"מתח" בין הילדים. עובדי בית-הספר רמזוּ (שלא במתכוון כביכול), על "השבוע הגדול" העתיד לבוא מיד עם תחילת החופש. קטנים שבילדים ראו בסוכה שצצה לפתע על בריכת-השחייה סימן מובהק ש... המורים יצבעו את הילדים, יקשרום וישליכום בחצות לתוך הבריכה. גדולים שבהם ראו בכל הזמנת צבעים אצל מרכז-הקניות, הוכחה למזימות המורים. החלה פעולה קדחתנית של ביצור חדרי הילדים נגד "פלישה" בלתי רצויה של מורים...

בימים האחרונים שלפני "שעת האפס" הגיעה המתיחות לשיאה. ילדים בלשו בכל פינות החצר למצוא אסמכתות כדי לגלות את "לוח הזמנים". עובדי בית-הספר שקדו לשכלל את "קשר השתיקה" ע"י "תמרוני התעייה". במיוחד סבלו שומרות הלילה, כי כיסוי הילדים היה כרוך ב"סכנת נפשות". פטנטים ומכשולים לכל נכנס, כיד הדמיון הטובה של הילדים, הופעלו על ידם. דליים עם מים היו מתהפכים באופן אבטומטי עם פתיחת הדלת; חבלים עם קופסאות פח היו מקימים מהומת תופת; חיבורי חשמל לידית הדלת וכו' – כאלה היו אמצעי ההגנה של הילדים.

ויהי בחצות הליל...

במוצאי-שבת 17.7 בשעה 12.29, היו השומרים עדים לתהלוכה מוזרה וססגונית, שעשתה דרכה לעבר בתי-הילדים. דייג סיני עם מכמרתו ודגי-ים ממש בידו. קדר, אכר, מנדרין עוטה גלימה משובצת אבני-חן, נודד עליז וחלילו, חסידה צהובה, בעל בית-תה סיני, משרתים – כל אלה פרצו כרוח-סערה אל בית-הספר. הוכרז חגיגית:

"נסתיימה שנת הלימודים – החל שבוע התענוגות"! הילדים התייצבו במפקד-פיג'מות והריעו – "דרור, דרור, דרור" – לכבוד המאורע. חיש פורקו כל ה"פטנטים" שלהם, כולם לבשו בגדי חג ומיהרו לעבר הדשא. כאן חיכו להם שולחנות ערוכים, תחת תאורת פנסים, כשאורנים וצפצפות תמירות מהווים רקע דמיוני נאה למשל העם הסיני ה"חסידה הצהובה". עובדי בית-הספר הציגו אגדה זו לפני הילדים, וכמה שמחו אלה לראות את מוריהם ומטפלותיהם "משחקים" למענם. ולאחר מכן סעודה כיד המלך: גלידה, ענבים, משקה, וכריכי לחם לבן בנקניק.

ה"לונה-פארק"

השעה 9.30 בערב. במשך היום צצו מבנים שונים על דשא ילדי "אורנים". הצטרפנו למרגלית מקבוצת "צמרת" ולדני מקבוצת "אורנים", ונלווינו אליהם בסיורם. תחנה הכרחית ראשונה – הקופה: ישראל מחלק כאן לכל אחד גליון, ובו 4 תלושים. דני ומרגלית מחליטים לבקר קודם-כל ב"ביתן בעלות-האוב". תאבים הם לדעת את עתידם. בפינה, ליד יורה רותחת, יושבת בעלת-האוב ולוחשת לדני קסמים זרים ומופלאים. עתידו היא מנבאה ע"י התכת עופרת וקירורה. בגמר טכס ההשבעות, מושטת לידו מעטפה, ובה חרוזי עתידו.

מכאן – לתקליטון: בחוץ מצוייה רשימת תקליטים. מהם תוכל לבחור אחד וינוגן לך מיד. כן תוכל לשדר מכאן תכנית "כבקשתך", להוריך, אחיך וחבריך, בצירוף מהתלה או דרישת שלום. מרגלית מבקשת בשביל אבא את "שיר הוולגה" ומובטח לה שעוד מעט ישודר השיר באמצעות רמקול החוצה.

ליד התקליטון צפיפות רבה: אלישבע מנצחת על ביתן "מוח וכוח"... בפנים מותחים קפיצים, מרימים כסאות בזרוע ישרה (קונץ!) – ועל הקיר חידון תמונות "חברים בילדותם, נא לזהות"! דני ומרגלית יוצאים "מבסוטים". כנראה שהצליחו, כי בידם בוטנים ומאסטיק.

ולאן עכשיו? רגע קט מתעורר ויכוח. אך מחליטים: למזנון! התלוש מס' 2 מוגש לרות, וכבר הנך סועד לבך ונהנה מכוס מיץ קר. נשארו עוד שני ביתנים. אנו מכוונים צעדינו לעבר ביתן "קלע ופגע"! כאן לוקחים מאתנו 3 תלושים בבת אחת. כל כך למה? בתלוש הראשון מותר לך להשחיל 3 כדורים דרך פיו של אינדיאני או של כושי, ולהפיל צילינדר מפדחתו של ד"ר מכובד. דני מצליח להפיל את הצילינדר ומחטיא את הפיות הפעורים – לזכותו 5 נקודות. בתלוש השני הוא מנסה להעלות טבעות על קולבים, וגם כאן הוא זוכה ב-5 נקודות. לבסוף הוא פוגע בראשי הנחשים – הצהוב, הירוק והאדום – ומספר נקודותיו עולה ל-19. כעבור שעה קלה נשוב לכאן לחזות בחלוקת הפרסים.

ואחרון-אחרון חביב: "יגעת וטרחת – פאלאפל הרווחת"! זהו אותו ביתן על הבריכה, שעורר ניחושים בליבות רבים עוד שבועיים לפני כן. לא, כאן אין קושרים אותך ואין משליכים המימה. בהתלהבות נדחק תור ילדים לבוש בגד-ים לפני קיר גבוה. זוגות-זוגות נכנסים. דני מטפס ועולה בקיר וקופץ לעבר השני, וכאן מוכנה לו הפתעה – הוא משתטח בבוץ סמיך. מרגלית – מיד אחריו. עכשיו עליהם לעבור בזחילה מתחת לחיל דוקרני המתוח אף הוא בבוץ. גמרו מדור זה, הם שוטפים עצמם בצינור, קופצים המימה ושוחים לעבר חבית המתנדנדת קלות באמצע הבריכה. מעל הבריכה מתוח חבל ועליו תלוי בקבוק עסיס, בו יתחלק הזוג, אם יסייעו אהדדי לעלות על החבית ולהשיגו. מכאן עליהם לצלול לתוך המים ולעלות במקום שקרקעית הביתן פתוחה. דני מצליח בצלילה, עולה בנשיפה, והנה מושטת לו מנת הפלאפל המוכנה בביתן. בחצות מתאספים כולם לחלוקת הפרסים. באותו מעמד מוכרז היום הבא כיום הכנה למחנון, ובערבו הצגת סרט "ילדי הערבה".

יום המחנונים

יום ההכנה נוצל כדבעי. חברת-הילדים, על ארבע כיתותיה (ד, ו, ח, י,) חולקה לכיותו רב-גיליות. כל מפקדי הכיתות קיבלו רשימת מקני-חובה, שעליהם להכינם עם כיתותיהם במחנה. בבוקר יצאה כל החברה לחורשה, וכבר בשעה 10.00 עמדו מתקנים הכרחיים על תילם. כירת-המזבח עמדה במבחן ראשון. כל כיתה בישלה לעצמה ארוחת-בוקר וצהריים על כירת-בור, ורק משקה ומאכל כלליים הוכנו על כירת-המזבח. בזמן מנוחת הצהריים, עת הכל נחו באוהלי שמיכות וערסלים, עברו השופטים וחישבו לפי נקודות הישגיה של כל כיתה במחנאות. הדגל האדום, שהתנוסס על תרנו, נראה היטב במחנה, ולפנות ערב באו חברים לבקר. בשעה 6.30 פורק המחנה וחזרו הביתה.

היום האחרון

יום זה הוקדש להצגות והופעות. הוצג הסרט "מפרש בודד מלבין באופק". קבוצת "צמרת" הציגה מסכת-סיום בשם "כיצד אנו לומדים", שמגמתה היתה להראות את דרך הלמידה של קבוצה זו לעומת בית-הספר בעיר. המסכת כללה בין השאר הצגות על פי שלום עליכם, פרישמן, אגדה סינית ועוד.

אפרים ב., אוגוסט 1953

ומאותו הגליון - סיכום של ה"נופש" המאורגן ואיך בחר כל קיבוץ לבלות אותו:

החופש בבתי הספר
עוד לפני שנסתיימה שנת הלימודים, בעוד המורים והילדים טרודים בהכנת מסיבות הסיכום השנתיות והתערוכות, קפצה עליהם "אימתה" של העצרת, כמין שוט מעורר ומגביר מתח. כל רגע פנאי נוצל לאימוני ההתעמלות, לימודי המחנאות והכנת המתקנים. רגע למנוחה לא נשאר. נעצו המטפלות מבטי דאגה בילדים היורדים בודאי במשקל, אך בסופו של דבר עלה הכל יפה, גם המסיבות, התערוכות וההכנות לעצרת.

יומנים רבים מסכמים את שנת הלימודים. העין מופנית באהבה להערכת עמל-הנמלים של המורים, ויצר הדעת ותבונת-הכפיים של הילדים. בכל בתי-הספר הוחג סיום שנת הלימודים במסיבות, בהצגות תערוכות – ואת המיטב הביאו עמם הבנים לעצרת.

ובינתיים החלו המשקים, כמעט ללא יוצא מהכלל, במבצע נופש וקיט לילדים. שדה נחום הזדרזה והוציאה את הבנים לקייטנה בשדות-ים, כבר לפני העצרת, וכמוה אפק שבניה השתזפו על חוף עכו. רמת-הכובש רכשה לעצמה מורה לשחייה עם חנוכת בריכת-השחייה במקום. לא מעט תועלת תפיק חברת-הילדים משעורים אלה עם צאתם לנופש על חוף נתניה ב-4 מחזורים.

שפיים נוהגת מזה שנים ל"הבריא" את הילדים בבית-ההבראה המקומי, וגם השנה לא סטוּ מן הנוהג. גבעת חיים תסיע פעמיים בשבוע את בניה לרחצה לחוף הים, אך גם הקיט לא יקופח חלילה, ומחנה הנופש יקויים בכפר-ויתקין. את נהריה חמדו לקייט משקים רבים ובהם: עין חרוד וחפצי-בה. גבת התקשרה עם בית-הארחה בגשר-הזיו, והילדים יפושו בו בשני מחזורים.

ויש שעשו חילופים, כגון נען שתבצע חילופי קייטנות עם בית-אורן ודפנה. בני גליל-ים פתחו את חופשתם במבצע למופת: הקימו מחנה קטן בקרבת המשק יחד עם ילדי המעברה הסמוכה, שבני גליל-ים עובדים ומדריכים בה. המחנה מנה כ-50 ילדים, מחציתם ילדי המעברה. למחנה היתה הצלחה מרובה, וילדי המעברה נקשרו קשר אמיץ אל המשק. בני גליל-ים גאים במפעלם זה וממליצים עליו לפני חבריהם בחטיבה.

עין-כרמל שינתה מן הנוהג המקובל וטעמה עמה: את הנופש יקיימו עם סיום החופש – והילדים יחזרו רעננים ודרוכים לקראת שנת הלימודים החדשה. משקים רבים מתכוננים לקיים נופש והבראה לילדים במקום.

גם הנוהג של הקדשת שבועיים מרוכזים בהם יכולים הילדים לבקר אצל קרובים ומכרים, מתקבל והולך ברוב המשקים. אין ספק שסידור זה יעיל מבחינה חברתית ומאפשר לסידור-העבודה ניצול פרודוקטיבי של עבודת-הילדים בימי החופש.

במשקים אשר בנים בוגרים להם, מוטלת על כתפיהם הדרכת הגילים הצעירים בימי החופש. מתקשים במקצת המשקים הצעירים החייבים למצוא מחליפים למורים בימי החופש, ולא תמיד נמצאים הם בעין.

באותה שעה יושבים כבר המורים בהשתלמויות מהשתלמויות שונות, והמנהלים מתרוצצים ומחפשים מורים נוספים הנחוצים לכיתות לפי תכנית השנה החדשה.


דן גלברט, אוגוסט 1953

ארגון החופש הגדול וקיטנות לילדים העסיקו אנשים רבים - ממחסן ציוד לטיולים, דרך מציל, הכנת אוכל, גיוס טיולית / משאית / שכירת אוטובוס, מציאת מקומות בילוי ולינה וכו. כל אלה היו בד"כ תכונה של איש אחד שארגן/ה את החופש. היו נסיונות לאחד כוחות בינקיבוציים כדי להכניס סדר ושיטה גם בחופש הגדול, אבל אני חושבת שהקסם של החופש היה גם במסגרת המשפחתית של הקיבוץ ולכן המפעל הזה לא התרומם:

נקים מפעל קיט לילדינו
בעוד שבועות מספר נפסקים הלימודים בבתי-הספר. אלפים רבים של ילדים יצאו לקייטנות, לשם נופש והבראה. קייטנה לילדים בעולם (ובאקלים שלנו לא כל שכן) – הפכה מוסד חיוני ביותר, ואין כלל צורך להסבירה. העובדה שמשרד החינוך והתרבות, וכן מוסדות סוציאליים שונים, אשר אין "מפנקים" אותם בתקציבים גדולים, משקיעים כאן מיטב כוחותיהם ותקציבם – תוכיח.

גם במוסדותינו, ולא בעמקים החמים בלבד, תופסת הקייטנה את מקומה הראוי. כל משק לחוד עושה למעלה מיכלתו, למען אפשר לילדיו ליהנות מאויר-הרים או רחיצה בים, ולוּ 7-6 ימים בלבד. חדשים רבים לפני כן מתחילה התרוצצות והתדפקות בדלתות ישובי-ההר או חוף הים, וכל הקודם זוכה. מעטים זוכים במה שרצוי, והרוב מסתפק במצוי. ומתחילה פרשה של סחיבת הציוד הכבד והקל, כולל אינסטלציה (מים, מאור וכד'), חמרי-בניה להשלמת מבנה ותיקון כלשהו. תמו ההכנות – ויש לקבוע את המלווים המבוגרים לשם עבודה, שמירה, הדרכה וארגון זמנם.

ואחרי ככלות הכל, יש ומסכמים – מפח-נפש. הילדים אמנם השתזפו כהוגן (כאילו זה חסר להם...). יש וגם מוסיפים משקל... והעוסקים בכך? – נניח, גם הם מרוצים, אולם קשה להשתחרר מהרגשה של בזבוז... הלא במשותף יכולנו לחסוך הרבה כוחות ולהקים משהו משוכלל!

הגיעה השעה שמוסדות הקיבוץ יתנו דעתם על כך. הצעתנו היא, כי בכמה משקים שעל חוף הים (או בקרבתם) יוקמו מחנות-נופש והבראה לילדים מהאזורים החמים. באמצעות מפעל הבניה יוקמו מבנים ארעיים (או קבועים) לשירותים השונים. אלה ישמשו בשאר ימות השנה לכינוסים שונים וימי-עיון.

במחזורים (לפי הגילים) יבואו ילדי-הקיבוץ ויבלו כאן 10-8 ימים בפגישת-אחים ממשקים שונים. ולשם הדרכה יגוייסו מבני-הנעורים, מדריכי החטיבה ועובדי החינוך. אורח-החיים יהיה קבוע, בהתיעצות עם ועדת הבריאות, ועדת החינוך, ובפיקוח רפואי, לפי הצורך. העובדים יגוייסו מבין המשקים המשתתפים במפעל.

עיקר ההוצאות, ואולי גם חלק ההשקעות, יחוּלו כמובן על המשקים, אולם יתכן שאפשר יהיה להשיג השתתפות-מה ממוסדות שונים, כגון: קופ"ח, ההסתדרות, שלטונות החינוך והלשכות השונות.

הזמן קצר. יש לכנס פגישה דחופה של נציגי המשקים ועובדי החינוך לשם בירור מפורט ויסודי. אם נוכל לעשות משהו עוד השנה – ולוּ נסיון בלבד – הרי במרוצת השנים ילך וישתכלל המפעל, עד שיתפוס את מקומו הראוי במערכת המפעלים של קיבוצנו.

שדה נחום, שמואל ניצן, מאי 1953
גם הוצאות הספרים לא שכחו את הילדים בחופש.... הספריה היתה מקום מפלט ממוזג ופינה שקטה לבלות בה את החופש. והנה מה שפרסמה תמר דובדבני ב"משמר לילדים" ביוני 1959:


ומי שרצה להפליג בדמיון רחוק עוד יותר הקים מחנות, ושבטים, והתחפש לאנשים מארצות אחרות. סוג של טיסה לחו"ל לילדי קיבוצים...

"יום אפריקה"


גבעת-חיים – מוצלחת ביותר היתה קייטנת ילדינו על חוף כפר ויתקין, שהיתה מתוכננת בצורה מחנאית, ושררה בה רוח צופיות והתלהבות.

יום-יום – ותכניתו המיוחדת. יצויין במיוחד "יום אפריקה", בו הפכו כל הילדים, על מדריכיהם ומחנכיהם, לשבטי כושים פראים. היה זה מחזה מיוחד במינו לראות מיפקד של 120 "כושים", ילדים ומבוגרים, לבושים עלים, צדפים וצמחי-ים שונים, אשר פניהם מרוחים במישקע של קקאו, והם צועקים בפראות רצינית. ולאחר המיפקד – מדורות, הופעות, ריקודים – כיאות לשבטים אוכלי-אדם!



ולמי שכבר שכח איך מרגיש מחנה בים ומה ריחו וטעמו - הנה תזכורת יפה ונאמנה לזכרונות:




קייטנות-ילדים

המיית הים. זרי קצף לבן מכתרים גלים ירוקים וכחולים. ריח עז וחריף, וחול לבן מדגדג בין אצבעות רגליים חשופות.

דומה שתמיד-תמיד אנו כאן. שוכנים באוהלים, מתכנסים לסוכת-המחצלות המתנפנפות ברוח, לארוחות טעימות, זרויות חול דק, ותמיד נקיץ ממיטות-שדה מתקפלות, נפשיל יריעות-האוהל, נשתאה מחדש לנוף הכחול, ונינשא בתרועות-גיל לטבילת-שחרית. כה שונה הוא הים מבריכת-השחייה שלנו. גלים מטלטלים, גלים נושאים, והלאה מושך המרחב הפתוח, ושוא שורקת משרוקית המדריך: לחזור! –

ובלילות, עת חרמש-הירח מטייל ומנצנץ בגלי-הים האפלים, נתכנס על אחת מגבעות-החול לשמוע סיפור מרתק, ואחר ננסה, ביחידות ובחרדה, לגלגל אבטיח מהמיקשה הסמוכה...

ימים ולילות בין חול וים...

שזופים בכל גון, מהאדום ועד לחום, מעורטלים בבגדי-ים נוקשים ממלח וחול, נתקהל סביב אחד שבא משם, מהבית, ואתו פיסות-נייר כתובות בחפזון: ד"ש וד"ש. ופתע נצבט משום-מה הלב מגעגועים אל הבית ואל נופו, אל העמק המשתטח באת לכאן, ושם בבית, סובבים והולכים מעגלי החיים: כבר החל המסיק, והעבודה רותחת, וכבר מצפים לשובך...

דוד, אוגוסט 1954
תכננתי להוסיף כאן כמה תמונות של ילדים בים - אבל אני חושבת שהקטע שלמעלה מספיק להעביר את התחושה - אולי לא את עניין הגעגוע - אבל את הריצה בבוקר לים ואת החול באוכל ואת הבגדים המלוחים. וים יש לנו בשפע גם היום.

ועוד זיכרון יש לי מהחופש הגדול - והוא קשור בדשא ובשעה שבין ארוחת הערב לבין ההשכבה. הקטע הבא מספר על הדשא ועל מחשבות של מבוגר בשעה שילדיו מתרוצצים על הדשא הגדול:

על הדשא הגדול

א.
אין אנו מרבים להיות יחד. עסוקים וטרודים אנו, ורחוקים משלווה. אך ישנה שעה קלה אחת, זו השעה שבין ארוחת-הערב והשכבת הילדים, בה אוהבים אנו, החברים, להשתרע על הדשא ההומה מילדים ונוער, להתבונן למשחקיהם הנלהבים, ולחטוף שיחת רעים קלה, על דא ועל הא – שיחה ללא התחלה וללא סוף אך טובה ופשוטה.

במה עוסקת שיחה זו? – לא בעיצוב השקפת-עולם, אף לא בהתמודדות עם רעיונות עמוקים ומכבידים. הנכון הוא, שאנו חושבים ומדברים, כמו שאוהב אותו ילד מכיתה ג' או ד' להגדיר: "סתם, ככה"... וסתמיות זו, מתבטאת בדברים על יום העבודה החולף, על ועדות ותפקידים במשק, על שגיאות ודברים לא טובים המתרחשים בחיינו... והשעה מה קצרה היא, ובכל זאת, אין היא מתבזבזת לריק... התגברנו עליה מבלי שנדע זאת.

ב.
אנו משוחחים ומתבוננים. והדשא – מה סבלני הוא! מרמס לעשרות-עשרות ילדים, המשחקים ומשתוללים ללא-עייפות, ללא-הפוגה, ללא-הבנה כי עוד מעט קט, ונגזר עליהם לשוט בארץ החלומות...

"עוד רגע, אמא"; "עוד חצי רגע, אבא" – מתחננים הזאטוטים "הנחטפים" ממשחקיהם. הילדים הגדולים מביטים בלעג על אחיהם, הנלקחים לבתיהם, וממשיכים בסערת משחקיהם...

בירכתי הדשא מתרכזת קבוצת נוער בוגרת. הבנות מניחות ראשיהן על ברכי הבנים, לצד קבוצה זו מתבודדת נערה המשעינה ראשה על ברכיה – מי יודע מה בלבבה... תמונה זו הן מזכירה לך ימים עברו. הן כך עבר עליך בנעוריך – לא חשוב היכן: על שפת הים או בגן העירוני... אותה דבקות חברית, שנבעה לא רק מאהבה אלא גם מיחסים מתוחים ומאוויים שקשה להשיגם...

הדשא מתרוקן. עטלפים ופרפרי-ליל מכים בפנסים המסנוורים. עוד נשאר מי בבדידותו... אולי החבר החדש, העולה, הבא אלינו מארץ רחוקה, ומשטר חיינו עוד זר לו, לא מובן...

הדשא ריק, מכסיף הוא מאגלי-טל, הנחים עליו חרישית. מי יודע, אולי מתקומם הדשא בבדידות-לילו? אולי אגלי-הטל אינם אלא נטפי רגשות טמירים – המביעים געגועים לילדים, לנוער, לחברים, לכל השוקק חיים, רציפות של חיים מלאים, איתנים?

מעוז-חיים, דוד סולודר, אוגוסט 1954

ומהדשא אני זוכרת דוקא את הזמן הרגוע שבו כולם מתבוננים בכוכבים. תמיד תהיתי מאיפה אבא שלי יודע כ"כ הרבה על מיקום הכוכבים בשמיים בקיץ. כל הקיץ היינו יוצאים לדשא עם שמיכת פיקה ושוכבים ומביטים בכוכבים. מחפשים את העגלה הגדולה והעגלה הקטנה ומנסים לאתר את כוכב הצפון. מסביבנו ישבו משפחות, משפחות על שמיכות פיקה ולכל אחת שמיים משלה. השכּבה של קיץ.

רק השבוע הבנתי מאיפה אבא שלי שאב את כל הידע האסטרונומי הזה... כשהוא היה ילד זה היה חומר לעיתון יומי... גם בדבר וגם במשמר היו עדכונים על מצב השמיים.

מפת השמיים באוגוסט 1953, 1954, 1955
עיתון דבר, ו1944 מעיתון משמר

ואני מקווה שבין שמיים למים נצלח את החופש הזה בשלום ובשמחה... לילה טוב.