יום שני, 24 במאי 2010

ילדי השחור-לבן - הפתרונים ליוטיוב

אני מאלה אוהבים לחפש בכל מקום. להפוך, לנבור, לחטט, לעבור, לסרוק, ושוב להפוך. הנסיון שלי עד עכשיו מלמד שאסור לסמוך על אף קטלוג ועל אף אינדקס - מתוחכם ככל שיהיה - כדי למצוא דברים מעניינים. למשל, ברשימה הקודמת - כל המכתבים המוצגים בה - שוכבים בארכיון יד טבנקין תחת הכותרת - "הוצאת הקיבוץ המאוחד - התכתבויות לפי סדר א-ב". נו - דורמן, מירום וסמילנסקי - לא יושבים באותה תיקיה. חייבים לעבור דף-דף כדי למצוא הקשרים ונושאים. ככה זה וזהו זה.

כדי לתעד את המצאי אני מצלמת כל דבר שאני רואה ואח"כ מסמנת ומסדרת לי לפי נושאים, מחשבות, וזכרונות פרטיים משלי. יש לי כונן נייד שיושב בתיק שלי ואליו אני שופכת את כל האוצרות. פעם חצי טֶרָה של זיכרון היה בלתי-נתפש. היום אני יכולה לדווח שעם כל הסרטים, התמונות, וההקלטות שאספתי - חצי טרה זה כבר לא מספיק...

אז השבוע החלטתי לחטט במקומות שאנשים אחרים כבר פינו להם זיכרון במחשב וכל מה שצריך לעשות זה "לחרוש" את הסרטים ו"לצלוח" את התמונות. את השמירה והאחסון כבר עושים אחרים.

התמקדתי בארכיון הסרטים היהודיים על שם סטיבן שפילברג ובייצוג האינטרנטי החדש שלו ביוטיוב. האוניברסיטה העברית מעלה מדי יום סרטים חדשים מהארכיון והאוסף הולך וגדל. ישנם כבר כמה מאות סרטים ובאחד המקומות אפילו ראיתי שכבר הגיעו ל500. המפעל הוא מפעל מבורך אבל מתוך הסטטיסטיקות שיוטיוב מספקים מספר הצופים בסרטים הוא זעום ואפילו מגוחך. אני מאמינה שהאשמה היא בתיאורים הקצרצרים של הסרטים ובעובדה שאף מנוע חיפוש לא ימצא מידע בסרט שלא מתואר בטקסט כמו שצריך.

אני שמחה לבשר, למי שעוקב, שמצאתי כמה מציאות רציניות בארכיון שפילברג. שתיים מהמציאות פותרות (לפחות חלקית) שני ספרים שחיפשתי ברשימה מי אתם ילדי השחור-לבן? - את סיפור החליל המיתר והרוח (1965) של תמר ירדני-יפה, ואת הרפתקה בקיבוץ של ע. הלל. מציאות אחרות פותחות שאלות חדשות.

אנסה לחלוק איתכם כאן את כל מה שמצאתי עם רשימות שכתבתי לעצמי בזמן הצפייה. מי שיכול שיצפה בסרטים לאט. יש הרבה פרטים שמתחבאים והרבה תמונות ש"נבלעות" אם לא שמים לב. הרשימות מציינות זמנים בסרט שכדאי להתעכב עליהם ולנסות להבין את ההיבט של הילדים והתרבות לילדים. אז יאללה. אני מתחילה:




פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: הרפתקה ביער
שנה: 1960
אורך: 00:26:45
שפה: עברית
תקציר: בזמן טיול עם מורתם ביער הסמוך מגלים ילדי קיבוץ כי מישהו כורת שם עצים בניגוד לחוק. מי זה?
רשימות שלי:
זה הסרט שמאחורי הספר "הרפתקה בקיבוץ" של ע. הלל ויואל לוטן. הילדים הם ילדי קבוצת ניצנים של משמר העמק. השירים נשמעים מבית היוצר של חתולי עומר - אבל אני לא בטוחה.

ועוד סרט מוקדם יותר של יואל לוטן ממשמר העמק שיש בו פרטים נחמדים על חיי הילדים:




פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: מורשת
שנה: 1948
אורך: 00:24:00
שפה: אנגלית
תקציר: שיקומו והתפתחותו של קיבוץ משמר העמק לאחר מלחמת העצמאות.

רשימות שלי:
6:20 - 6:40 - ילדים
9:30 - תמונה ממש דומה לספר הרפתקה בקיבוץ (נכתב לפני שמצאתי את הסרט המקורי)
11:20 - 12:00 אוספים פטריות
15:30 - בונים חד"א - ילדים עוזרים
17:20 - הרס בתי ילדים אחרי מלחמת השחרור
20:40 - בתי ילדים/תינוקות
21:25 - ילדים בסוכה
מ21:25 ילדים שרים ורוקדים - ומסמלים את "תיקון" הקיבוץ




פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: כך אנו בונים כלי זמר מצמחים
שנה: 1960
אורך: 00:13:15
שפה: עברית
תקציר: ילדי קיבוץ מעוז חיים יוצרים כלי נגינה מצמחים.

רשימות שלי:
צילומים של פעילות דומה או אפילו הפעילות עצמה כפי שצולמה בסיפור החליל המיתר והרוח (1965), שכתבה תמר ירדני-יפה (ערכה תקוה שריג), וצילמו: אמנון בר טור, אורי, עמיר.





פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: סתם יום של חול
שנה: 1969
אורך: 00:25:31
שפה: צרפתית
תקציר: יישובי הספר של ישראל מתפתחים וחיי היומיום שם נמשכים למרות האיום הביטחוני המתמיד.

רשימות שלי:
שתי דקות ראשונות - ילדים יוצאים ממקלט והולכים לכיתות ללמוד.
מוזכרים ילדי כפר רופין וילדי קיבוץ גשר.
ב3:30 - ילד מצייר מלחמה
6:45 - ילדים מסתכלים על דחפור חופר תעלות
מ8:00 זה כבר מלחמתי מאוד - גיוסים ובט"ש
מ21:00 ועד 22:30 הסרט חוזר לקיבוץ והילדים רצים למקלטים ו"מבלים" במקלט
24:00 - הצגת ילדים בקיבוץ
סרט די מדכא - אבל מציג את התקופה והחרדות והנסיון להמשיך בחיים ה"רגילים". אולי אפילו ממחיש את הבלבול והחרדה דרך הילדים. כשראיתי אותו חשבתי הרבה על ציורי המקלט של מיכל אפרת אצלינו בקיבוץ ועל הנסיון הזה להנעים במשהו את הימים הקשים האלה של הילדים במקלטים.





פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: ילדי השמש
שנה: 1939
אורך: 00:12:13
שפה: כותרות באנגלית
תקציר: סרט שנתגלה לאחרונה על פעילויותיהם של הילדים בקיבוץ גבעת ברנר.

רשימות שלי:
נו באמת... מי נותן שם כזה ככותרת לסרט ביוטיוב? מה הוא לא יודע מה רוצים למצוא עם שם כזה? יותר בית השיטה מאשר גבעת ברנר. וגם לא ילדים מ1939 אלא ילדים משנות ה50. לא ברור לי מאיפה השם הגיע לכותרת כי אין בפתיח שום איזכור לשם כזה. בכל מקרה - סרט מדהים ומפורט על חיי ילדים בגבעת ברנר לפני 71 שנים!





פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: מחול העומר ברמת יוחנן
שנה:
אורך: 00:08:48
שפה: אנגלית
תקציר: חגיגת העומר בקיבוץ רמת יוחנן.

רשימות שלי:
מתישהו כשישראל עוד היתה פלשתינה. סרט קצת מבולבל בעונות וברמות הדתיות שלו - אבל מעניין... ובעיקר מציג את מה שראו הילדים - שרואים בתחילת הסרט - על הבמה ובשדה בזמן קציר העומר הראשון.





פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם: יום בדגניה
שנה: 1937
אורך: 00:14:43
שפה: אנגלית
תקציר: יום בחייה של דגניה, הקיבוץ הראשון בארץ.

רשימות שלי:
9:25 - ילדים בקיבוץ, בכנרת, בגן?, נהנים. וקריין עם פאתוס - או עם טקס בישבן....
לפי השנה, הגננת בתמונה יכולה להיות מרים זינגר.
הילדים השוחים בכנרת הזכירו לי גם תמונה של שיעור שחייה שמעבירה הגננת לילדי הגן על שפת הכנרת.את התמונה הראתה לי רוחל'ה הארכיונאית בדגניה א'. והנה היא:

(הגננת ציקה/צביה מלמדת את ילדי הגן בדגניה א' לשחות על חוף הכנרת, שנות ה50)

ואם יש לכם עוד כוח אז הנה עוד שני סרטים....




פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: המגינים
שנה: 1956
אורך: 00:14:35
שפה: אנגלית
תקציר: הסכנות היומיומיות בחיים בקיבוץ כיסופים, ישוב ספר ליד רצועת עזה.

רשימות שלי:
6:20 - ילדי כיסופים עירומים בבריכה מאולתרת
סרט מיליטנטי במיוחד! יש בו סיפור על אבא וילדה בקיבוץ. לא ברור אם משוחק או אמיתי (ז"א בטוח משוחק - אבל לא ברור אם הדמויות מהקיבוץ או שחקנים). אם זה אמיתי הייתי רוצה לדעת מה הילדים זוכרים מעשיית הסרט.




פרטי הסרט מקטלוג הארכיון:
שם הסרט: ילד בשם עמי
שנה: 1960
אורך: 00:26:09
שפה: אנגלית
תקציר: השתלבותו של נער עולה בקיבוץ מעגן מיכאל בסיועו של ארגון עליית הנוער. בפתח הסרט דברי מבוא קצרים מאת אלינור רוזוולט.

רשימות שלי:
יש בסרט מבנה משחק מעניין של ספינה ומתקני משחק יפים אחרים. מעניין מי זוכר ממעגן מיכאל והאם עדיין קיימים המתקנים? האם מדובר בילדי עליית הנוער? האם כיתה מעורבת? חלק נראים שחקנים וחלק לא. החולצות המשובצות משעשעות מאוד. וגם החינוך הארכאולוגי קצת "תקוע" שם. אבל הים יפה והתיעוד מעניין.

אם תמצאו עוד סרטים ביוטיוב שכדאי לקשר אליהם אשמח לשמוע ולקבל לינק.
 
לילה טוב.

יום שלישי, 18 במאי 2010

פטר מירום - לילדי חולתא הגדולים והקטנים

שוב ביקרתי ביד טבנקין. שוב לא מצאתי תשובות לשאלות שחיפשתי. ושוב מצאתי תשובות לשאלות שלא חיפשתי... ככה זה בד"כ, והתופעה רק הולכת ומתגברת...

אז הרשימה הזאת היא כרגיל לבעלי יכולות סקרנות ומציצנות גדולות מהמקובל. וגם קצת תיקון היסטורי לחובבי הז'אנר המתקן והמחנך. היום אכתוב בפירוט על התהוות הספר "הרפתקה באגם" של פטר מירום. כנספח אכתוב גם על ראשית התהוותם של ספריו השני והשלישי - "פלי השקנאי" ו"הבובה זיוה". תמונות ופרטים נוספים על הספרים האלה ניתן לקרוא ברשימה קודמת: "מי אתם ילדי השחור-לבן?".

ולפני שנתחיל - אנקדוטה. בשנות ה40 וה50 של המאה הקודמת, למעלה מ50% מסך ההכנסות של הוצאת הקיבוץ המאוחד באו מספרים לילדים ולנוער (חלק קטן מספרי לימוד - כ15% - והרוב מספרות לגיל הרך ולילדים - כ45%). בתחילת שנות ה50 החליטו בהוצאת הקיבוץ המאוחד להתמקד בספרי חינוך ולימוד ולהפחית את כמות ספרי הילדים והנוער החדשים. בראשית שנות החמישים הופיעו מעט מאוד ספרי ילדים בהוצאה זו. הדבר ניכר בהכנסות (לא מפליא...). באמצע שנות החמישים הצטרפו להוצאה כוחות צעירים יותר והוצאת ספרי הילדים התחדשה. אבל...

בכל החיטוטים שלי במכתבים הקשורים לספרי ילדים ובאיורים לספרים אלה, אני תמיד נדהמת מחדש איך הספרות הזאת כ"כ לא נחשבת בעיניי העורכים. לא בגלל הקהל אני חושבת. אלא בגלל התוכן. כי מה כבר אפשר להגיד לילדי הגן שישמע עמוק, נשגב, וניצחי? הסיפור היום הוא בדיוק על מאבק כזה - בין פטר מירום שמצא לנכון להנציח את אגם החולה לראשונה בספר ילדים דווקא, לבין ס. יזהר שהסתייג מהקהל ומהתוכן, ושב1956 אפילו חתם בפסבדונים על אחת מיצירות המופת לילדים שעוד יזכו לפרס ישראל ב2010...

הסיפור היום יסופר במכתבים. מי שרוצה לעקוב שיכין לו כוס תה/קפה/מיץ וישב לקרוא. כל תמונה ניתנת להגדלה ע"י לחיצה. המסמכים כולם נמצאים ביד טבנקין מפוזרים בין תיקים ותיקיות שונים. מי שרוצה לקבל מיקום מדוייק שישאיר לי בתגובות שם וכתובת מייל (זה מגיע אלי לפני שזה מתפרסם ואני לא מאשרת תגובות עם פרטים מזהים) ואשלח לו פרטים.

אז יאללה, לעבודה.

בשנת 1952 נעשה מאמץ בקיבוץ חולתא להוציא ספר שמתעד את אגם החולה על צמחיו היחודיים, בעלי החיים, עופות המים וחיי האדם סביב האגם. במשך כארבע שנים, ואולי אף יותר, נאספו חומרים, צוירו ציורים ע"י אריה חצור מגבעת ברנר שגוייס במיוחד לטובת העניין, נערכו ישיבות ונקנו ספרים ללימוד ולמחקר. המאמץ נחשב לרציני והוקדשו לו משאבים רבים מטעם חולתא והוצאת הקיבוץ המאוחד. והנה כמה מסמכים המעידים על כך:

(מכתב מדורמן לוועדת הגיוס של הקיבוץ המאוחד, מיוני 1952, ובו בקשה לגיוס אריה חצור מגבעת ברנר לעבודה ב"משרה מלאה" בתיעוד/ ציור הנופים ובע"ח של אגם החולה ההולך ומתייבש. "כוונתנו לתת את הנוף הזה - החי והצומח - כפי שהיה עד כה, ובטרם יחולו בו שינויים עמוקים כתוצאה מן הייבוש")


(מכתב מדורמן למנהל האגף לחינוך חקלאי במשרד החקלאות, ממאי 1953, ובו בקשה למימון ספרים לטובת לימוד לשם הכנת הציורים לפרוייקט התיעוד. במכתב מתואר הספר כ"ספר שירשום לזכרון-דורות את נוף החולה ההולך ומשתנה עכשיו במהירות רבה")

במקביל למאמץ הגדול הזה, נעשה מאמץ פרטי, של איש אחד ושמו פטר מירום. פטר בחר להנציח את האגם דרך עיניי הילדים דוקא. ע"י צילומי שחור-לבן. בראיון להארץ לכבוד זכייתו בפרס ישראל לשנת 2010 על פועלו בצילום ותיעוד נכתב:
לראשונה התפרסמו תצלומיו בספר "הרפתקה באגם: מעשה שהיה בים-חולה", שראה אור לפני ייבוש החולה; את הסיפור כתב ס' יזהר ובתצלומים נראו בתו הבכורה של מירום ובני כיתתה משתובבים באגם. "אז הם היו בני 9, היום היא בת 64", אומר מירום וצוחק. ההוצאה היא שבחרה ביזהר, הוא מספר ומוסיף: "את הטקסט אני בעצמי בקושי יכולתי לקרוא - הוא מתוסבך ולדעתי לא מתאים לילדים, אבל לא שאלו אותי שאלות".
המכתבים הבאים מספרים את השתלשלות העניינים ומעידים, יותר מכל, על נחישותו של פטר מירום ועל אמונתו בצידקת התיעוד והפנייה לילדים.

המכתב הראשון שמצאתי מתחיל כבר מאמצע הסיפור... פטר העביר כבר את התצלומים להוצאת הקיבוץ המאוחד והכתיב סיפור מסגרת. בעמוד השני של המכתב מופיעים תנאיו של ס. יזהר לכתיבת הסיפור.

(מכתב של ס. יזהר לדורמן ובו הערות על עבודות הגהה ובמיוחד - בסעיף 7 - תנאיו לכתיבת הטקסט להרפתקה באגם לפי תמונות שצילם פטר מירום)

7. ועתה בנוגע ל"יצירתו" של פטר. טוב שתדע שלוש הנחות יסוד שלי: 1. לגן-ילדים לא נתכוונתי לכתוב וגם לא אכתוב. 2. נכון אני לתקן זעיר כאן זעיר שם, לקצר, להחליף מלה קשה או אחרת, אבל לא לכתוב מחדש. 3. השתדלתי ללכת בחן בשיחי ורגלי כבולות מצד זה בתמונות כפי שהן, ומצד זה בטקסט שהומצא לי, מתוך יחס כבוד לעבודת החברים במקום - אילו היה הדבר נתון לידי מבתחילה, הייתי פורש מפרשי אחרת ומפליג אחרת.
כעבור כשלושה שבועות כותב ס. יזהר לדורמן שוב ובו הוא מספר על חילוקי דיעות בינו ובין פטר מירום בנוגע לטקסט של הרפתקה באגם

(מכתב מס. יזהר לדורמן, דצמבר 1955, ובו כתוב"כמו כן לפניך - כתב היד של פטר מוגה, לא לשביעות רצונו, אך לפי טעמי ולפי עניות דעתי... ושמא כדאי להוועץ בפלוני-אלמוני "מומחה" לספרות ילדים כדי להניח את דעתו של פטר ולפייסו?")

אח"כ כבר מתחילה מסכת שלמה של גלויות שנוגעות להדפסת התמונות והעיכוב של החומרים בין ההוצאה להדפסה. פטר רוצה שהספר יודפס לכבוד פורים וההוצאה לא ממש בכיוון:

והנה, מבין ההתכתבויות מופיעה ועולה... הבובה זיוה! בתוך כל העבודה על הרפתקה באגם, ועל עוד ספר שמופיע במכתבים הבאים, פטר שולח תמונות של סיפור הבובה זיוה. עוד תשמעו עליו:


5 לינואר, 1956. שוב מכתב מאוכזב מקצב ההתקדמות:

9 לינואר, 1956. תמר מבשרת לפטר שהתמונות "בדרך" לדפוס ושנסיונות יעשו בקרוב. בנוסף, במכתב מסופר על כוונת ההוצאה לשוות לספר מראה הדומה לספר "אלה קארי" המוכר:


14 לינואר, 1956. פטר שמח. סוף-כל-סוף יש תזוזה. מרעיון "אלה קארי" על השער הוא פחות מרוצה:



המכתב הבא נמצא ללא תאריך (מופיע כאן לפי מקומו היחסי בערימת המכתבים בתיקיה). הצעת פטר לשינו שם הספר והוספת כותרת משנה על הכריכה:
היות ובסיפור איננו מוזכר השם חוּלה בפרוש והספר נועד להוות כאילו מצבה או דבר דוקומנטרי למחצה על נוף זה שתוך שנה שנתים יעלם, הנני מציע חושב שהכרחי לכתוב בשער מתחת לשם הספר: מוקדש לנוף החולה ההולך ונעלם או דבר מה בניסוח יותר מוצלח. כן אבקש להדפיס מעבר לדף זה הקדשה: לילדי חולתא הגדולים והקטנים או אותו הדבר בניסוח אחר.
אני חושבת שהמכתב הזה הוא אחד החשובים שמצאתי מכמה סיבות. הסיבה הראשונה היא היסטורית ומסמנת את פטר מירום כמנציח אגם החולה והקורות אותו בשנים ההן - במודע. הסיבה השנייה היא השליחות שפטר ראה בכתיבת ספר כזה לילדים. אני לא הראשונה שרואה את זה - אבל במכתבים תחושות הדחיפות והשליחות עוברות טוב יותר. והסיבה השלישית היא ההקדשה. אני חושבת שההקדשה של פטר יפה במיוחד. פשוטה ומדוייקת. והרי המכתב לפניכם:


אבל... תראו מה קרה להקדשה היפה של פטר. הנה ההקדשה שמופיעה בדף הראשון במהדורה הראשונה של "הרפתקה באגם":


שלא לדבר על כותרת המשנה שביקש פטר לכתוב על הכריכה החיצונית... בקיצור, בסוף נכתב רק בכריכה הפנימית "הרפתקה באגם" ומתחת "מעשה שהיה בים-חולה":




27 לינואר, 1956. פטר עדיין מחכה להדפסה של התמונות...



3 לפברואר, 1956. פטר עדיין מחכה להדפסת התמונות...



11 לפברואר, 1956. פטר עדיין מחכה... מישהו קישקש על הגלויה שלו וכתב מה שנראה לי כמספר עותקים להדפסה של ספרים אחרים (3100 ילקוט, 2000 דורמן, 2100 מולייר). היה גם בול (?). מה שמעניין בגלויה הזו הוא איזכור של ספר בשם "פלי-כאן" שהוגש ע"י אראלה עבור פטר לבחינה בהוצאה. למי שלא מכיר - זהו ספרו של פטר הידוע כיום בשמו - פלי השקנאי:


14 לפברואר, 1956. מכתב מההוצאה לס. יזהר ובו עידכון על הקשיים בהדפסת התמונות והכנה להגהה אחרונה לפני הדפסת הטקסט:



20 בפברואר, 1956. פטר מבקש שלא יחתכו את התמונות בדפוס. למי שיש את הספר בבית - לכו תסתכלו.... כואב הלב לקרוא במכתבים כמה קשה מלאכתם של סופרים מתחילים....



המכתב הבא נכתב ע"י ס. יזהר אחרי ההגהה הסופית של כתב היד המודפס ולפני ההורדה הסופית לדפוס:

26 בפברואר, 1956. רחובות. "למזכירות ההוצאה שלום! הרי לפניכם ה"פטרולוגיה" מוגהה, על כל מֵימֵיהָ. הצעתי - להבליט כל אות פותחת בראשי הקטעים, באות גדולה או מעוטרת. ושמא כדאי להציג אות למספר הסידורי בראש כל עמוד ממול התמונה? מה יהיה הצעד הבא? בברכה. יזהר סמילנסקי
והרי הוא לפניכם:


ומה אתם חושבים? מישהו בהוצאה יעז להתנגד ליזהר סמילנסקי? יש אות פותחת גדולה בכל עמוד? יש! לפחות אין מספרי עמודים...



3 במרץ, 1956. פטר עדיין מחכה להדפסת התמונות. אבל לא מתייאש.. הוא מעביר לזרובבל גלעד את תמונות "הבובה זיוה" לעיון: 


והנה המכתב המצורף לתמונות "הבובה זיוה" (מועתק כולו מתחתיה):


חולתא 3.3.56

לזרובבל שלום רב!

עדין הנני מצפה לתשובתך על מכתבי. החלטתי בינתים להעביר לעיונך גם את הצעתי השניה "הבובה זיוה".

רציתי להגיש זאת עם שלושה טקסטים לבחירתכם אך בינתים החלטתי להראות לך את הספור בתמונות כפי שאני יצרתי אותה. (טקסט אחד קיים). כנראה שהדרך שהלכתי בה (חפשתי בעצמי את הסופרות) נכשלה, לכן החלטתי להגיש לכם את הצעת הספור שלי בתמונות בלבד. במידה שזה נראה בעיניכם אינני מתנגד שתמסרו זאת לכתיבה למי שאתם רוצים. (נסיוני הקודם עם הספר שנמצא כרגע בדפוס הראה לי שגם כאן צריך מאוד להזהר, כי לדעתי כתב יסהר ס. טקסט יפה מאוד אך איננו מתאים לחלוטין למגמת התמונות שלי ולגיל שהתמונות מתאימות).

אבקשך ובכן לעיין בתמונות של "עלילות הבובה זיוה" שהוא סיפור לגיל הגן ושונה לחלוטין מ"הרפתקה באגם".

אין לדעתי כל קשר להצעה זו והספר הנוכחי, לכן הנני מבקש את החלטת המערכת בענין זה. בקשה זו באה מתוך כך [ש] הדפסת הספר על החולה אורכת כל כך הרבה חודשים שאינני מוכן לעכב את הבובה זיוה עד יציאתו לאור ורק אז למסרו לסופר וכו. תוכניות רבות לי וברור לי שהעניין הוא עד כדי כך טוב שלא תהיה לי כל בעיה למצוא הוצאה לכך. אין גם כל קשר בין הצלחת או אי-הצלחת הספר על החולה ל"בובה זיוה".

את הפליקן אני מוכן לדחות עד הוצאת הספר לאור כי יש בו דמיון רחוק לעניין טבע החולה.

אבקשך לעיין בנ"ל ובתמונות (הן תהינה אצל תמר) להתיעץ ולהזמין אותי לפגישה איתך.

אבקשך כמוכן להשאיר את כל החומר אצל תמר (כולל ה"פלי-כאן") בכדי שתהיה לי גישה אליו אף במידה שאינך נמצא בתל-אביב.

הנני מצפה לתשובתך המהירה

בברכה פטר



4 במרץ, 1956. תמר כותבת לפטר שה"פלי-כאן" נדחה. אח"כ מבקשת פגישה בדפוס של התמונות, ומצרפת למכתבה מכתב מדן גלברט בקשר לכריכה (שהמקור שלה נשמר אצלה עד לפגישה בתל-אביב):



5 במרץ, 1956. הפלי-כאן התקבל בחזרה אצל פטר. פטר קורא את הטקסט (בפעם הראשונה? אולי לא שלו?) ומחליט "לשחרר" את הוצאת הקיבוץ המאוחד מהספר ומהסיפור. הוא עדיין מתעקש על הבובה זיוה:



8 במרץ, 1956. ההוצאה (בשם זרובבל גלעד) מודיעה לפטר שאין בכוונתה להוציא את ה"פלי-כאן". יש ספק גם בקשר ליכולת ההוצאה להוציא את הבובה זיוה - אולם עדיין לא ראו את התמונות:



28 למאי, 1956. פטר עדיין מחכה. אין תשובה מהדפוס. אין תשובה על הצעת הספר "הבובה זיוה":


3 ביוני, 1956. תמר מההוצאה מודיעה שיתחילו להדפיס את הספר ב7 ביוני...:



אבל.... ב12 ביוני, 1956 עוד מבקשים מס. יזהר שישלח הקדשה...


ובביקורת שכתב י. זמורה, בעיתון דבר, ב14 בספטמבר 1956, על הרפתקה באגם כתוב כך:

הרפתקה באגם

זהו ספר שכולו פרוזה, שכולו אומר שירה, והוא בלתי-שכיח בצירופו. קדמו, כנראה, הצילומים של פטר מירום, שהם מעשה ידי אמן במקצועו, והם עשויים לאסרך בעניין ובאהבה לים-החולה וכל הקשור בו. מראות כאלה אדם רואה רק בדמיון - והנה הם לקוחים מן המציאות. ממציאותנו שלנו, ורק קום ולך לראות, אם עינים נכונות לך ואם אתה מבורך בסקרנות טובה. ועל פי הצילומים כתב ה. רזי (שמו הבדוי של מספר עברי בעל שיעור קומה) סיפור הרפתקאות מרתק, סיפור על הטבע של אגם-החולה - קסמי מימיו, הוד הפלורא והדר הפאונא שלו. האגם הוא הנפש הפועלת הראשית, ומלבדו יש עוד שש נפשות פועלות, שתי נערות, שלושה נערים, וכלב אחד. וכל המסופר בזה - מהלך קסמים עלינו, בתכנו הפשוט והמתקבל על הדעת ובצורתו הפיוטית המעולה. איזה חן של לשון ממוזג עם דיוק תיאור עד כדי קוצו של יוד ועוד מזיגה מופלאה - לשון עשירה ומלאת דם מצד אחד, ומצד שני - לשון דיבור של ילדים. קצת מסוקסת וגוון מקומי גונה. תפארת הצילומים בכתב מתחרה עם תפארת ה"צילומים" בכתב, והם משלימים זה את זה אם כי הם קיימים ועומדים גם בנפרד.

הרוצה להינות מיפי מראה ולהתענג על סיפור מובחר, להרגיע את נפשו בפרק של שירה נעלה - ימהר ויבקש את הספר "הרפתה באגם" שלא ימוש, בוודאי, ימים רבים מידיו ומעיניו.

והנה מודעה ב"דבר" שפורסמה ב5/4/1957 ובה הצלם הוא פ. מירום והמחבר הוא ה. רזי. (כל המודעות מ"דבר" לקוחות ממאגר העיתונות היהודית ההיסטורית):



והנה מודעה מ7/6/1963 (שוב מ"דבר) שהופיעה אחרי כמה ספרים שיצאו עם צילומיו של פטר מירום - ובה פטר מירום מופיע בשמו המלא וס. יזהר גם כן....


וזיוה? זיוה כבר יצאה לכבוד חג החנוכה של 1957. מישהו כבר הקשיב שם לפטר מירום שביקש להדגיש את חשיבות הוצאת ספר ילדים לכבוד חג דווקא... והנה שתי מודעות שהופיעו ב"דבר" בחודש דצמבר 1957:








ומה קרה לפלי-כאן? הוא יצא בהוצאת מסדה ואת הסיפור שלו כתבה בינה אופק:



והנה המודעה של הוצאת מסדה ב"דבר", 11/6/1957:


ולסיום - הפתעה מעניינת מדבר השבוע של ה20 בינואר 1956.... מידע על זה לא מצאתי - והתפלאתי - כמו אלה שיקראו את הכתוב שם....

וכמו שכתוב בכותרת, ולשם תיקון שיש לו משמעות, הרשימה הזאת מוקדשת לילדי חולתא הגדולים והקטנים.

יום ראשון, 9 במאי 2010

מיכל אפרת בארבעה ממדים

היום הבנתי שיש כנראה עוד סיבות למסע שלי לחיפוש אחרי שרשי תרבות הילדים בקיבוצים... יש כנראה תעלומות שצריך לפתור שלא ידעתי שליוו אותי כל החיים. והנה מה שגיליתי השבוע על הילדות שלי...

הסיפור הזה משתלב בסיפור על החיפוש אחרי חיים האוזמן. בעודי מחטטת בארכיון ביד טבנקין ומנסה למצוא מיהו חיים האוזמן. מצאתי את ההתכתבות הבאה:

(מכתב מארק'ה - בעלה של פניה ברגשטיין, שנכתב לאחר מותה, למנחם דורמן - לחיצה על התמונה תגדיל אותה בדף נפרד)

(תשובתו של מנחם דורמן לארק'ה - לחיצה על התמונה תגדיל אותה בדף נפרד)

ההתכתבות מלמדת על המאמץ של ארק'ה להוציא את כל כתביה של פניה לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד. את המאמץ המתמשך של ארק'ה אפשר לראות בארכיון של פניה בגבת. כל כתביה ומעשיה מתועדים ומקוטלגים בצורה יוצאת דופן - ולפי הארכיונאית תלמה כנעני - זוהי עבודת נמלים שארק'ה הקדיש לה זמן רב, עד מותו שלו.

מה שעוד ניתן ללמוד מההתכתבות הזאת הוא סיפור כניסתה של מיכל אפרת לעבודה בהוצאת הקיבוץ המאוחד.  דן גלברט המליץ עליה בחום לדורמן, ודורמן קיבל את ההמלצה.

השבוע נסעתי שוב לגבעת חיים מאוחד לגמור לאסוף חומר על הונזו ולהתחיל לאסוף חומר על מיכל אפרת. יומיים קודם לכן דיברתי עם עירית, הארכיונאית - שהיא גם בתו של הונזו, וסיפרתי לה על ההתכתבות שמצאתי בין ארק'ה לדורמן. היא הציעה שאשלח לה ושהיא תדפיס ותתן למיכל שהיום היא כבר בת 84 ופחות נגישה במייל. כמובן שהסכמתי ושלחתי לה מיד את המכתב.

כשהגעתי לגח"מ התחלתי לעבוד ולצלם והזמן טס. כעבור כמה שעות, אחרי ששקעתי כבר בצילום סקיצות של מיכל לניסע אל השדה, פתאום נשמעה דפיקה בדלת ועירית פותחת ומברכת מישהי שנראית לי כבת 65. עירית מובילה אותה אל המקום שבו אני עובדת על החומרים שהכינה לי מראש - ומציגה בפני את מיכל אפרת. מיכל נראית צעירה ונמרצת, ובערך 20 שנים פחות מגילה האמיתי. והנה הוכחה:


המחברת שרואים על השולחן ליד מיכל היא ספרון מסקרן ובו סקיצות לאיורים מוקדמים שלה משנות ה50. כשצילמתי את כל הסקיצות, שזיהיתי אותן כקשורות לניסע אל השדה, מצאתי גם ציור אחד שנראה לי יפה מספיק בשביל להכלל בספר - וחשבתי לעצמי שאולי הושמט או נזנח מסיבה כלשהי. והנה הוא:


כשמיכל נכנסה הייתי בדיוק בחיפוש אחרי רמז ללמה הציור הזה נזנח. והנה מיכל. לפני... אז שאלתי! והנה התשובה המפתיעה של מיכל. מיכל סיפרה שהשיר של פניה השפיע עליה. וזהו השיר:


ליל-מנוחה


כוכבים כמו עינים
מסתכלים מן השמים:
למה זה אתה עוד ער?
שכב נא, שכב לישון מהר!


שכב-נא, שכב, אחת ושתים!
כוכבים מן השמים
כבר מזמן אמרו לך:
ליל-מנוחה, ליל-מנוחה!

והוא בכלל לא הושמט! הנה גם הגרסא הסופית שנמצאת כמובן בספר (לחצו על התמונה להגדלה):


ולמה לילד בספר אין עיניים? כי הוא ישן! מיכל רצתה להדגיש את השינה וילד עם עיניים נראה ער.... מיכל סיפרה עוד שהפישוט של הדמות היה חלק מרעיון של פישוט עבור ילדים. פחות פרטים וקווים נקיים. אם תראו את כל מה שמיכל יודעת לצייר תבינו שהפישוט והפשטות זאת בחירה מודעת. אז עכשיו גם אתם יודעים. והנה מיכל מספרת על הבחירה בציור לילדים ובפשטות הציור לילדים:





אבל כאן רק מתחיל הסיפור שלנו היום... מיכל סיפרה לי תוך כדי שיחה שבתקופת "ההתשה" היא התנדבה אצלינו בקיבוץ, ומכיוון שלא ידעה לעשות דבר טוב יותר מלצייר החליטה לצייר על מקלטי הילדים בקיבוץ כדי לעודד את רוחם.

ועכשיו אני צריכה להסביר... בקיבוץ שלי יש ציורים ישנים על כל מקלטי הילדים. הציורים היו שם תמיד (לפחות מאז שאני זוכרת) ונשארו שם. תמיד. הרבה פעמים, בדרך לביקור אצל הדודות שלי, או בדרך לבריכה שעוברת ליד הגנים, תהיתי מי צייר אותם - כי הסגנון לא מוכר מקישוטי חדר-האוכל בחגים, ואין אפאחד בקיבוץ שלי שמצייר ככה - בגדול, בציבעוני, ובמראה כזה שמח. למרות שהציורים תמיד שם, איש לא נגע בהם ולא חידש אותם מעולם. אין לציורים האלה סיפור, ואין להם זיכרון.

אז כדי לסגור מעגל ולספר את סיפור ציורי המקלטים שמלווים אותי ואת כל ילדי הקיבוץ, הלכתי בשבת, בחום די רציני, לצלם את המקלטים ואת מה שנותר מהציורים של מיכל 40 וכמה שנים אחרי...

הנה הציור על המקלט של הכיתה של האח שלי. מצויירים עליו ילד עם חצוצרה. אולי בגלל הקירבה לחדר המוזיקה (למי שמזהה - המקלט של קבוצת שקד):



והנה ציור על מקלט מהצד השני של הכיתה מהתמונה שלמעלה. מצויירים עליו יונה/ציפור ופרחים (למי שמזהה - המקלט שליד חדר ההתעמלות של אלי):


המקלט שבתמונה הזו מכוסה (!) מכל צדדיו בציור-סיפור, ושטים עליו דגים עם אוניה שמגיעה לארץ עם פגודות ודרקונים (למי שמזהה - המקלט של קבוצת אלון):


את הציור הגדול הזה רואים תמיד מרחוק, בדרך לדודות שלי. הוא מאוד מיכל-אפרת ואני חושבת שהוא הסיבה שמיד ירד לי האסימון כשמיכל אמרה שהיא ציירה על המקלטים שלנו. (למי שמזהה - הצד האחורי של המקלט של גן רימון):


את הציורים על המקלט הזה (המקלט של הפעוטון שלי) כבר בקושי רואים. חלק אפילו נמחק ע"י צביעה בלבן - שמישהו הפסיק באמצע - אולי כי הבין שהוא מכסה חתיכת הסטוריה לא פתורה. בתוך המקלט - במסדרון - רואים ציור של דבורה מכוסה בשכבה לבנה דקה של צבע:


והצד השני של אותו מקלט:

אלמלא אבא שלי היה מתעקש הייתי מפקששת את הציור הבא. אחרי שכבר צילמתי את המקלט משני צדדיו, אבא שלי התעקש להסתכל בתוך המסדרון, זה שרואים מבחוץ שיש בו דבורה שצבעו עליה בלבן. והנה מה שחיכה לנו בתוך המסדרון:


40 ומשהו שנים לא מחקו את הצבע! הסגנון מיכל אפרת והדוכיפת ממש ממש מיכל אפרת. אם תגדילו (לחיצה על התמונה תגדיל אותה בדף נפרד) תראו שכנראה שיש גם כמה בני נוער שמכירים את הציור הזה. מישהו כתב ב1995, בטוש שחור, שיר לזכרו של יצחק רבין. שכבות של זמן ומלחמות ושתי ציפורים של אישה אחת מגבעת חיים מאוחד ששרדה בעצמה מלחמה איומה.

וכשמיכל סיפרה לי על הציורים נזכרתי בעוד תמונה שנתקלתי בה לא מזמן... לפני כמה חודשים האחות הגדולה שלי בקשה ממני לסרוק לה תמונות ישנות. אחת התמונות שסרקתי היתה ממלחמת ההתשה ובה רואים את אחותי הגדולה רצה למקלט שליד גן כלנית. לידה רץ נמרוד. בתמונה רואים את הציור שעל המקלט (חכו - זה נעשה מעניין בדיוק כאן!):


בשבת המקלט הזה נראה ככה:


ועכשיו, תארו לעצמכם איך שמחתי לזהות את התמונה של אחותי רצה למקלט מצויירת ע"י שמואל כץ, בספר על הקיבוץ שלי שנכתב ב1970 ע"י מילא אוהל:


גם הצד השני של המקלט והנדנדות שהיו שם כשהייתי בגן מתועדים בציור אחר באותו הספר של שמואל כץ ומילא אוהל: 


והנה צדו השני של המקלט כפי שצולם בשבת האחרונה. את הקופה שמופיעה בציור של שמואל כץ אני זוכרת - אבל היום יש רק שרידים לא ברורים שלה על קיר המקלט המתפורר:

סיפרתי למיכל על הציור של שמואל כץ שבו מופיע ציור שלה על המקלט שלנו בגן כלנית. היא חייכה לרגע, אז נאנחה, ואמרה: "אם שמוליק היה חי, מיד הייתי מרימה לו טלפון עכשיו"....

כשנפרדנו, מיכל ואני, אמרתי לה שאני שמחה שנפגשנו ו"איזה מזל שנכנסת לארכיון". מיכל הסתכלה בי ואמרה: "זה לא מזל. זה גורל. אני מאמינה גדולה בגורל". גם אני. ומאז שהתחלתי לעבוד על הפרוייקט הזה אני מאמינה בגורל יותר ויותר.